אמא הולכת עם הבת שלה לפסיכולוג (שנת 1970, נגיד)
רופא: מה הבעיה?
אמא: אני מפחדת על הבת שלי. היא מתקשה.
רופא: מתקשה במה?
אמא: נו אתה יודע... קשה לה עם העניינים שבינו לבינה.
רופא: לא ירדתי לסוף דעתך...
אמא: נו, היא בתולה עדיין.
רופא: בת כמה היא?
אמא: 40.
******************
אמא הולכת עם הבת שלה לפסיכולוג (שנת 2007)
רופא: אז מה יש לנו פה?
אמא: אני מפחדת שהבת שלי מפתחת בעיות רגשיות.
רופא: מה זאת אומרת?
אמא: נראה לי שיהיה לה קשה עם גברים. היא עדיין בתולה.
רופא: בת כמה היא?
אמא: 15.
מה זה אומר על הדור שלנו?
מרוב פחד מפני שמרנות הפכנו למופקרים.
פעם היה חינוך. פעם היה ערכים.
(אני מתחילה להשמע כמו סבתא שלי, וזה מפחיד).
אבל אם להיות רגע רצינים, זה לא נראה לכם שאיבדנו קצת פרופורציות?
המחשבה על הפוסט התחילה אתמול. חברה התקשרה.
מתחילה לספר לי על עלילותיה עם הבחור ההוא והבחור ההוא.
ואני בעיקר חושבת- איפה ההורים שלה בכל הסיפור?
הבת שלכם מסתובבת לה בלילות עם חבורה של בנים שרוב ענייניהם זה אלכוהול ובחורות כמו חברה שלי.
קלות דעת. לא חושבות עם השכל.
אני מודה שלפעמים אני חושבת שהבעיה היא אצלי.
שעדיין לא היה לי חבר,
שעדיין קצת קשה לי להפתח לבנים,
שאני קצת שמרנית בקטעים האלה.
אבל בינינו,
גם בעולם מתקדם שכזה ומודרני-
לא צריך לפעמים לשמור קצת על הכבוד, על המוסר,
ועל הילדים שלכם??
מעצבן אותי שנותנים לילד חופש לעשות כל מה שבראש שלו...
ושגם נותנים לו כל מה שהיא מבקש...
אח"כ מתפלאים למה אנחנו כזה דור דפוק...