הסיבה טמונה ברגש האנושי שמכונה קנאה.
כן כן, תרצו או לא,
בכל אחד מאיתנו מסתתר שד קטן שרק מחכה לראות איך יום אחד מונה התגובות של הולי סניה/ דימו/ יואב/ אל באנדי יהיה 0.
תבינו, הפעילים של ישרא הם כמו סלבס- כולם שמעו עליהם, כולם לפחות פעם אחת נכנסו לבלוג שלהם, ועל חלק נכבד מהם כתבו בעיתון זה או אחר.
כמו שאמרתי- סלבס.
תראו אין לי שום דבר אישי נגדם, אבל למה בכל זאת אני שונאת אותם?
כי הם תופסים מעצמם.
כי הם חושבים שהם משהו מיוחד.
כי הם כבר לא משקיעים בקוראים.
כי חלק מהם אפילו לא טורחים לענות לתגובות.
(כי חלק מהם עושים מזה כסף)
כי הם פעילים רק בגלל העובדה שהם פעילים.
איך נסביר את זה?
מאז שהם נהיו פעילים רובם (ואני מדגישה לא כולם- רובם) כבר לא משקיעים בפוסטים,
והתכנים שלהם איך נאמר- לא משהו (באתי להגיד חרא בלבן אבל זה לא מנומס).
אבל מה- הם פעילים. ולכן אנחנו נמשיך להתעדכן בבלוג שלהם וכל אדם חדש בישרא יתוודע אליהם באיזשהו שלב, ומכאן אין דרך חזרה. זה או פרסום או כלום.
הם יכולים להיות מצחיקים,
הם יכולים להיות יפים,
הם יכולים להיות מכוערים ומשעממים,
הם יכולים להיות ילדות בנות 13 שעוד לא למדו לכתוב בלי שגיאות כתיב- אבל הם פעילים.
ולמה זה מרגיז אותי?
בגלל שיש כ"כ הרבה בלוגים טובים בישרא שלא מתקרבים לזה אפילו.
אולי לא כתוב להם במונה הכניסות מס' עם יותר משלוש ספרות, אבל התכנים של הבלוג אישיים מאוד ושווים הצצה הרבה יותר מהבולשיט שחלק מהפעילים כותבים (ואין לי שום דבר אישי נגד אף אחד מהם).
ואני אגיד לכם מה הכי הכי הכי מרגיז אותי?
שמנסים לחקות אותם.
אני אתן לכם דוגמא- היום נכנסתי בתמימותי לבלוג של הולי סניה לקרוא
וכן אני קוראת שם מדי פעם. (הוא מצחיק- מה תעשו לי?)
הגבתי. (תהרגו אותי טוב?)
ומה אני מגלה?
שזה בלוג של מישהו שמחקה אותו או משו כזה. מתחזה אליו.
אתה יודע מה עשית בזה- נתת לו יותר פרסום.
גרמת לאנשים להגיב סתם.
וזה מרגיז.
שונא פעילים יחיה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
