הבלוגג של יעלל להה לההה להה (:

היום הזיכרון הזה ממש לא בשבילי.

הוא הורג אותי מבפנים, פשוט כואב לי..

היה עכשיו טקס פה ביישוב חזרתי הביתה בוכה כולי.

ועוד פעם אני חושבת על אותה השאלה, למה?!

למה צריך להרוג אותם?

ולמה דווק לנו?

ולמה פעמיים?

ולמה ולמה ולמה..

אבל אין עדיין תשובה.

חשבתי השבוע על דודה שלי שנהרגה,

ופתאום הגעתי להבנה שהיא נהרגה היא הייתה בגיל שלי.

לא שונה ממני, בדיוק אותה הדבר.

אבל ממנה לקחו את החיים באכזריות שכזו..

ואני כל כך רוצה שהיא תהיה פה, כי למרות שאני לא מכירה אותה אני אוהבת אותה כל כך.

וגם דוד שלי... חייל מסכן שנגדעו לו החיים בגלל ערב אחד במיותר במקום שהוא לא היה צריך להיות בו.

כפי הנראה זו יד הגורל.

ואני אצטרך להשלים איתה במוקדם או במאוחר

מה שנשאר לי בינתיים לעשות, זה לבכות..

ואני רוצה לנסוע עכשיו לצפת! יש מחר אזכרה, אבל אני לא יכולה הם כבר בדרך לשם.

לדודים שהלכו ולא יחזרו עוד לעולם..

ואני מבקשת מאלוהים בקשה אחת קטנה שכל אדם פה מבקש-

תעשה שלא נדע יותר סבל, שלא ימותו כל כך הרבה אנשים.

ותשמור על החיילים הלוחמים שם, שלא נדע עוד סבל..

ותשמור שם למעלה על אלה שכבר אינם.

כי פה הגעגועים אליהם לא פוסקים לדקה.

מחר יום העצמאות יהיה טוב יותר, מקווה..

אוהבת אותם ומתגעגעת.

יעל.