על עצמי ועל העיר ועל אישה

את שומעת אותי, שם בין הגלים?

אני יודעת, אני בכלל לא שוחה שם, אז איזו מן שאלה.

אבל את שומעת אותי? שם בין הגלים?

כי אני תמיד שומעת אותך, שומעת ולא מגיבה.

איך זה שאת עוד שם,

אני מרגישה כל כך מטומטמת.

כמה אשמה, בושה וצער

כמה טראגי ואבסודר, דאמ איט

הבעיה עם רגשות במעבר

שהם עוד לא אפויים

איך אגיד לך

מה שלא מרגישים

ולא יודעים

ולא מדברים

אבל את בטח יודעת

לא יכול להיות שלא

ואם את לא, אז מי שם?

למי אני מגיבה שם בהימצאות הזו

מי שם נועץ בי מבטים 

אולי זו אני, אני ולא את

אבל אני יכולה להרגיש, בבטחון כמעט

שמשהו שם לא רק שלי

יש פה יותר ממני

רק עוד סיפור?

תאמרי לי, העיריני

אתן למים לזרום

אתן לגשם לרדת

יש בי תחושה של גורל

אבל אני בה, נאבדת.