Over the hill and far away

אוףףף .. :(

החיים שלי כזה זבל !!

ואני מתחילה להפוך לקנאית !..

אף פעם לא הייתי כזאת ..

וזה מעצבן !!

זה נראה כאילו אין בי שומדבר מיוחד !!

שאני סתם עוד אחת !!

לכולם יש משו מסויים שהם מיוחדים בו ,

משו שהם מתמחים בו ,

משו שהם עושים טוב יותר מאחרים ..

ולי אין !!

יואוו !! זה משגע אותיי !!

כאילוו ..

למה לי אין משו מיוחד !?

למה אני תמיד צריכה להישאר זאתי

שמוזרה, זאתי שלא יכולה לדבר עם אף אחד על שום דבר !?

איזה מעצבן שלמדתי בבצפר ההוא ..

כי עכשיו אני לא מכירה את כל אותם רגשות

שאחרים מכירים ..

זתומרת אני מכירה ..

אבל אני לא מצליחה להראות אותם !!

כשבן אדם לידי צריך עזרה .. אני לא מצליחה להראות

שאני מרחמת עליו !!

ולא יוצא לי לתת לו עצה !! ואני לא יכולה לדבר עם אנשים

בפתוח !! אני לא מצליחה להגיד את כל מה שעובר לי בראש !!

וזה כזה מגוחך !!
ואני מרגישה שאני מתנהגת כמו צבועה !!

כשיש חברות שיכולות לדבר עם אחרים וכל אחד שופך תלב ..

ועכשיו גם התאהבתי בעוד ילד !!

כאילו לא הספיקו לי הבושות שהתאהבתי בילד מוזר ולא מקובל,

עכשיו אני גם אוהבת עוד אחד,

שחברה אחרת שלי אוהבת !!

והוא בעצמו אוהב עוד מישהי !!

ומקודם תמיד התנהגתי אליו מגעיל כזה,

צחקתי עליו, ולא דיברתי איתו כמו שחבות שלי לפעמים דיברו,

נפש אל נפש,לא הקשבתי לו כשצריך ..

ועכשיו בום !!

וגם כשאני מסתכלת במראה .. אני בעצמי

רוצה לברוח, כי הפרצוף שלי כזה מזוויע ..

ואני חושבת "למה אני !?"

ואין לי דרך לשנות כלום !!

אף אחד מהבנים ההם לא אוהב אותי, ואני תוהה

בכלל אם מישהו כן, חוץ מאמא שלי ..

היא בשבילי באמת כמו חברה הכי טובה,

היא היחידה שמבינה אותי ..

אבל אמא זה לא אותו דבר.

אי אפשר לספר לאמא הכל ..

ולפעמים נראה לי כאילו אני לבד מול כל העולם ...

כנראה שהחיים שלי באמת זבל ..

מעניין אם למישו בכלל איכפת מכל מה שכתבתי

טוב אם יש מישהו שכן קורא את זה,

סליחה על הטמטום,

וסליחה שזירבלתי תשכל ..

בה ביי