אתמול ביקשתי משכנה פסיכולוגית לבוא לדבר איתי, היא שאלה אם אני עדיין כותבת בבלוג ואמרתי שלא, כי מה שיש לי לכתוב זה ממש לא האני האופטימית שהיתה כאן מתחילת הדרך ואז ראיתי את הפוסט שרותם פירסמה ונזכרתי שאין כאן שום חוזה להיות קלילה אופטימית
אחרי שחזרתי מבת החולים, נכה במ=צד שמאל נפלתי כמה פעמים נפילות כואבות שדרשו מאיתנו יצירתיות בהחסרה שלי למצב עומד או יושב. ובשבוע שעבר, עם החזרה לטיפול כימותרפי הרגשתי ממש רע מה שעלה לי התרסקות לרצפה על הצלעות ועל הראש (מאו לא מומל- זה עלה לנו בארבע שעות במיון...)
מה שזה אומר שפיתחתי פחד שזה יחזור על עצמו והפחד הזה ממש משתק אותי וגורם לי להימני מכל בחירה שעלולה להסתיים בזה שאני אמצא את עצמימרוחה על הרצפה. אז מה עושים?התקנו בחבי הבית הרבה מוטות מתכת לאחיזה, ואני מתכננת לומדת לתכנן
מנסה לאסוף אנרגיות ולשכנע את עצמי שאם אעשה דברים זה יהיה עדיף
היום ני לוקחת את הפחדים שלי יחד עם כל הארגזים העמוסים בכל טוב
ומחר תוכלי לפגוש את הגרסה המפוחדת שלי במכירה עצמה