אני לא נכנסת לדיון על מי היה ולנטיין, וכמה לא חיובי הוא היה, ואם ולנטיינ'ס דיי הוא חג נוצרי.
לדעתי כל סיבה לציין אהבה היא סיבה לשמוח. כן ירבו...
את הבוקר של יום האהבה הזה החלטתי להקדיש לבישול, ועל רקע 88FM שניגן לי מוזיקה טובה, היה לי הרבה זמן למחשבות, שזה מתכון טוב גם לפוסטים שנכתבים לי בראש. הרבה פעמים כשאני ממש כותבת פוסט שלם בראש, זה מרגיש לי כאילו כבר כתבתי אותו, ואז הוא לא באמת מגיע לצאת לאוויר העולם, אבל הנה אני כותבת, באהבה גדולה.
תולדות הבישול
פעם בישלתי הרבה, ממש עד רמת ההפקה - ארוחות שלמות ומושקעות, אירוחים היסטריים ברמת המגוון והמורכבות ואפילו קייטרינג קצר מועד. היו תקופה של אוכל תאילנדי, עם הרבה כוסברה, ג'ינג'ר וחלב קוקוס, תקופות של הידבקות לספר בישול אחד והמון ניסיונות מתוכו - נירה רוסו, אהרוני ושרי אנסקי כיכבו כל אחד בתורו, תקופה מאוד מושקעת של פסטה, בה מכונת הפסטה עשתה כאן שעות נוספות, ואפילו תקופה מאוד מאוד עשירה ברטבים, אחרי סדנה נפלאה שעשיתי בתל אביב.
כשהיינו נשואים חמש עשרה שנה, לפני עשור וקצת, הכנתי לאיש שאני אוהבת ארוחה של חמש עשרה מנות ועוד אחת. היה ערב יוצא דופן ועתיר זיכרונות.
באופן כללי בישלתי לא מעט, למרות שהילדים שלי העדיפו שנים רבות אוכל שגדל בצלופן, ולא פעם מצאתי את עצמי מבשלת אוכל מעניין לשנינו ואוכל משעמם לצאצאים...
בשנים האחרונות, בעיקר מאז שנהייתי עצמאית, הצטמצם הבישול שלי עד מאוד, וגם כשזה קורה הוא הרבה יותר פונקציונלי והרבה פחות הרפתקני. יוצא שדווקא האיש שאיתי מגיח מדי תקופה למטבח לכמה שעות בישול שמפיקות מקרר מלא לשבוע וחיוך מסופק של ה"איש שהאכיל את משפחתו" על פניו.
ומאז שהתחיל החורף אני מרגישה קצת שינוי וקצת צורך לבשל אחרת. אז הכנתי למשל, בפעם הראשונה ובסיוע פעיל של השיריונר, חמין. ובשבתות קרות אני מבשלת בבוקר סיר של דייסה. ויוצא שקצת יותר אני מוצאת את עצמי במטבח.
תולדות האהבה
לאמא שלי יש כל מיני דרכים להראות שהיא אוהבת. אחת מהן היא לצייד אותנו במה שלדעתה אנחנו צריכים.
כשהודעתי שאנחנו מתחתנים היא התחילה לאסוף אצלה בארון "נדוניה". בכל פעם שהיא נתקלה במגבות או במצעים שהתאימו לדעתה, היא קנתה אותם וצירפה לערמה ההולכת וגדלה בארון. אחרי החתונה קיבלתי צידה לדרך שחלקה משמשת אותי עד היום.
גם כשהיא נתקלת באיזה כלי מוצלח למטבח יוצא לנו להתחדש בו. היוצא דופן היחיד לעניין הוא המנדולינה לחיתוך ירקות שהיא סירבה לקנות למי מילדיה, כי לא נותנים במתנה דברים חותכים (-:
אחד מהכלים שהולך איתי כבר הרבה שנים הוא ה schlemmertopf שנראה ממש דומה לזה:
ה claim to fame שלו, כשקיבלתי אותו, היה שכשאופים בו תפוחי אדמה בקליפתם הם יוצאים ממש כמו תפוחי אדמה מהמדורה. יכול להיות שאפיתי בו פעם או פעמיים תפוחי אדמה, אבל הוא משמש בעיקר לתבשילי קדרה עשירים ומנחמים. לפני שבועיים הכנתי בפעם הראשונה בחיי פשטידת רועים, והעונג שבפתיחת מכסה החרס הזה ומציאת האוצר המבעבע שבתוכו היה פשוט מופלא.
אני מאוד אוהבת לבשל בסיר החרס הזה, כי בכל פעם שאני שולפת אותו מהארון ומתחילה למלא אותו בכל טוב, אני נזכרת בזה שאמא שלי אוהבת אותי. ומי לא צריך תזכורת כזו מדי פעם.
אז הערב נשב לשולחן וכשנפתח את הסיר יגיח ממנו חמין ספגטי שגם אותו הכנתי בפעם הראשונה בחיי. השתמשתי בעיקר במתכון של ניקי ב. (שהבלוג שלה קרוי באופן כה הולם "אוכל עושים באהבה") עם קצת השראה מהספר של שרי אנסקי וקצת מרדנות יצירתית. ועל שולחן ארוחת הערב שלנו יתערבבו האהבות שלנו - אמא שלי, אנחנו והילדים, וגם הגעגועים - לפרופסור שנשאר בצבא. ויהיה טעים. ונעים. וחמים. וביחד.
שבכל יום נמצא סיבות לחגוג את האהבה.
לימור
___________________________
משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלו...
השיריונר הגיע אתמול הביתה ובשמחת הרבעוש, כשהוא התלבט מה לעשות בערב, הצעתי שנהיה ספונטניים וניסע לראות סרט. לא הרבה יוצא לנו דייט כזה של 1*1, רק שנינו. אז נסענו לראות את "ארגו" ומאוד מאוד נהנינו. גם מהסרט המומלץ וגם מהביחד. איזה כיף!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
