פוסט זה מוגש כשרות לציבור, בעיקר לציבור שהוא אמא שלי...
אמא שלי, נטולת הבלוג, ממש ממש רוצה שהעולם ידע שהעולם ידע כמה ההצגה "איש קטן מה עכשיו?" של הקאמרי נפלאה, אבל אין לה בלוג, כאמור, אז הנה אני מספרת לכם.
למי שעדיין לא יודע, אמא שלי מתרגמת ספרים, בעיקר מגרמנית.
קוראים לה יוספיה סימון והחיים הביאו לידיה כמה ספרים מוצלחים ממש* לתרגום, כאלו מהסוג שמככב זמן רב ברשימות רבי המכר וזוכה לקוראים, התייחסויות וגם למחזות בתיאטרון.
את ההצגה אמא שלי זכתה לראות אתמול, אחרי שנתנה בתיאטרון הרצאה על הנס פאלאדה. אני, לצערי, לא יכולתי להצטרף כי בימי רביעי אני לומדת, אז אצטרך לחכות להזדמנות אחרת כדי לצפות בהצגה.
בכל אופן, גם אתמול בערב וגם הבוקר שמעתי מאמא שלי עד כמה נהנתה ועד כמה ההצגה הזו היא בין ההצגות הטובות שראתה (והיא ראתה לא מעט) ועד כמה נפלאה עבודת ההעברה של הספר אל התיאטרון (וגם עד כמה איתי טיראן מקסים...). מאחר שאני עדיין לא ראיתי את ההצגה, אני סומכת על המילים שלה וממליצה גם לכם ללכת ולצפות.
* ואם בספרים נפלאים שהיא תרגמה עסקינן, אל תפספסו את "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" והמשכו "מיתרי הלב" שכתב יאן פיליפ סנדקר, ועוד יותר מזה אל תפספסו את "ליאון ולואיז" שהוא בעיני הספר הכי מקסים שהיא תרגמה (כתב אלכס קאפוס).
שיהיה לכם יופי של יום!
לימור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
