טו באב היום.
אתמול ניצלנו את זה שהנסיכה במחנה, ויצאנו בערב.
כל מקומות הבילוי היו מלאים בבלונים אדומים ולבנים.
ניסינו להיזכר מתי זה נהיה הסמל של טו באב, ומתי בעצם טו באב נהיה בכלל מין חג הולמרקי שכזה אצלנו?
המצחיק הוא שאם תשאלו אנשים בפברואר, הם בטח ידעו לספר לכם על הקדוש הנוצרי ולנטיין שהיה אנטישמי גדול, מה שאפילו לא נכון...
ובאב? אני לא בטוחה כמה אנשים יודעים בכלל למה חוגגים (ויש בכלל כמה סיבות, והן כולן כנראה תפסו טרמפ על החג הזה,
שבכלל העתקנו מהעמים הפאגאניים סביבנו...)
אבל הנה טו באב, ואנחנו חוגגים, כי כל סיבה לחגיגה היא סיבה טובה.
ואם חוגגים, אז הנה כמה כרטיסים שהכנתי, במצב רוח צהוב-כתום משהו:
הכרטיס הזה הוא בסיס קארדסטוק כתום, שעליו, בעזרת שבלונה דביקה של שושנים, צבעתי את השושנים עם פאן פסטל לבן. אני לא בטוחה איך זה יעבוד עם גירים אחרים, כי בפאן פסטל הפיגמנט מאוד מרוכז, אבל בצבעים אחרים (לא לבן) זה בטח יעבוד. צבעתי שכבה ראשונה, לא הורדתי את השבלונה, ריססתי פיקסטיב, ואחרי שהתייבש צבעתי שכבה שנייה של הלבן. בעלים הירוקים הסתפקתי בשכבת צבע אחת.
זה יוצא כל כך יפה, שחוץ מאיחול לא צריך יותר כלום:
אז נכון שכל יום הוא יום לאהבה, אבל אם נותנים לנו הזדמנות מיוחדת, אז בואו ננצל אותה,
באהבה גדולה
לימור
__________________________
משהו קטן וטוב - כי תמיד יש כאלה....
מכירים את הפתגם הזה "צריך לנשק הרבה צפרדעים עד שמוצאים נסיך"?
אז האמת שלא הייתי צריכה לנשק יותר מדי צפרדעים, ואת הצפרדע שבתוכה התחבא הנסיך שלי מצאתי
בשלב די מוקדם של החיים שלי,
אבל עדיין, צפרדעים עושות לי את זה לגמרי, אז היה ברור שהצפרדע הזו תהפוך לכרטיס מלא אהבה, אפילו שהיתה כל כך הרבה צפרדע, עד שלא היה לי ברור בהתחלה איפה יהיה עוד משהו, אבל הצלחתי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
