היי שלום, לונג טיים נו סין. סה שי בורי דס נה (יפנית). אני יודעת שלא הייתי כאן הרבה זמן, אבל איכשהו החיים ״הבוגרים״ מונעים ממני לפתוח את הדף האלקטרוני הזה ולהתחיל לכתוב. אני לא יודעת מה לכתוב, מאיפה להתחיל, דברים שהיו נראים לי חשובים וגדולים לפני חודשיים כבר לא נראים כאלה כעת. לא במובן הרע, אלא במובן שהכל חולף ושום דבר אינו קבוע. החיים כרגיל מחייכים אליי, שום דבר אינו מובן מאליו וצריך להודות על חלקינו. החיים שלי ברגע זה לא כאלה שונים מהפעם הקודמת שכתבתי פה. לימודים, עבודה אין הרבה זמן לחופש אבל משתדלים להינות ככל שאפשר. אני בזוגיות כבר כמעט שנה עם אהוב ליבי וחברי הטוב, אני באמת מרגיש שזכיתי. אנחנו כבר שנה בזוגיות ולא רבנו אפילו ולו פעם אחת. אנחנו פשוט חיבור של שני אנשים חיוביים שלא מתעכבים על שטויות, מסתכלים על החיובי במקום על השלילי ונמצאים במין הרמוניה אחד עם השניה. זה פשוט מרגיש טבעי. אנחנו מנסים ללמוד ולהתפתח ביחד ולא מונעים אחד מהשניה גם התפתחות אישית. אני באמת מאושרת, וכיף לי מאוד מהבחינה הזאת. אתמול קמתי והדבר הראשון שאמרתי לדניאל ״חלמתי שהייתה מלחמה״, ואני בכלל לא זוכרת מה היה בכלום רק זוכרת תחושה מאוד לא נעימה ופחד שמלווה את זה, ושפוט אמרתי לו שאני ממש שמחה שיש לי אותו. אני לא באמת כזאת קיטשטית, זה רגע שנשמך בערך 5 שניות, אולי הורמונים שצפים על הבוקר. הכל באמת נהדר. אני לא יודעת אם כתבתי את זה, אבל היינו ביחד בליסבון והיה נהדר. זה היה כבר יחסית מזמן, בערך בספטמבר, היה קסום. ליסבון היא עיר מגניבה ממש, חוויתי את זה מהשהות הקצרה שלי במקום. והייתי גם במילאנו בנומבמר. אחרי שבכיתי בקיץ שאני ענייה ולא אטוס לשום מקום. אבל עם קצת רצון וקצת יכולת גם פיל יכול להיות חבר של תרנוגלת. אז היה נהדר גם במילאנו, טסנו עם מיראל לבקר את יקירת ליבנו, אהבותני, משוש חיינו, את נסט. היה טיול קצר גם כן, אבל מאוד מחבר, שרוב הטיול היינו שיכורות ומסטולות. וגולת הכותרת של הפסוט הזה, זה שאני מחכה כבר בקוצר רוח לחופשה הבאה שלי. אעדכן בהמשך מה יקרה בה. 

בלימודים הכל טוב גם. רואים איזה בן אדם חיובי אני? תמיד טוב לי. גם בעבודה טוב לי. ברור שיש מקרים כאלה ואחרים אבל כמו שאמרתי, מסתכלים על הדברים החיוביים. (אולי אני צריכה לעשות קאוצג׳ינג עם כל האנרגיות החיוביות האלה?). כן איפה היינו...לימודים. בלימודים כיף, אני לומדת לימודי מזרח אסיה וארכיאולוגיה, שנה שניה במזרח אסיה ראשונה בארכי׳, הכי רחוק שהגעתי עד כה באקדמיה, ומקווה למהשיך במסלול זה. מזרח אסיה זה כמובן הצד שמושך אותי יותר מבין השניים, אבל גם ארכי׳ התגלתה כמעניינת מאוד. עושים לנו סיורים לימודיים מטעם החוג, ובזכות זה אני מגלה כמה המדינה שלנו יפה, מיוחדת ופאקינג עתיקה. ולא בקטע של ״הו כן יהודים אנחנו יושבים פה 2500 שנה״ אלא בקטע של יהודים גם אבל קמצוץ קטן בכל ההיסטוריה של המקום הזה, תרבויות שונות ומשונות שמתרפסות לתקופה העתיקה. כן זה מעניין, ובקיץ ככל הנראה אלך לחפירה לימודים. Stay Tuned. ומזרח אסיה, כיך לי כל הקורסים שאני לומדת, מגלה דברים חדשים ומרתקים. כעת מתמקדמת בבודהיזם בפרו״ס וזה מרתק ומבלבל בו זמנית, מאוד קשה למוח מערבי להבין את הכוונה האמיתית של הבודהיזם. המרצה שלי לפרו״ס מוצא חן בעיני פלוס, אני נדהמת מהידע שלו והוא מרשים אותי מאוד. בלימודים כיף, אבל אני כזאת ממוצעת. תקופת מבחנים הנוכחית, 7 מבחנים והטווח של הציונים הוא 81-89. וכאן אני שואלת עד כמה אני יכולה להיות ממוצעת? עד מתי להיכנע לזה. אני לא אומרת שאלא ציונים גרועים, אבל לפעמים אני מרגישה שיש קורסים שאני באמת משקיעה בהם מעבר ועדיין מקבלת ציון סביר. סתם נופלת על טעיות במבחן, בגלל שאני מעופפת. עפייון בלי חוט, זה עליי. נופלת על שטויות. אבל בסדר אני לא בדיוק מתלוננת על זה, אלא מקווה להתעלות על עצמי ולהיות יותר חדת הבחנה ולא ליפול על שטיות מפגרות. 

טוב אני באמת לא יודעת מה עוד לכתוב, הזמן עף בקצב מסחרר, ואני תוהה האם זה כבר ניצוצות זקנה שמתחילות לצוץ בי? יכלות להיות, בכל זאת אני מרגישה באה בימים, אבל נפש צעירה. אני שמחה שמתחיל הקיץ, אני שונאת חורף ונראה לי ששנאת החורף זה המוטיב של הבלוג הזה. בא לי כבר שללכת לים זה יפוך להיות חלק מהשגרה שלי, ושיהיה נעים להסתובב בערב. ימים טובים באים עלינו, עד הפעם הבאה! (אלא אם כן יסגרו את הישרא-בלוג לפני העדכון הבא שלי, מרגישה שחיים פה על הקצה).

אני לא כל כך נוטה להצלם לאחרונה, לפחות לא פעם, שוב פעם כמו שנאמר כמה שורות קודם, זה הגיל. וסליחה על החוסר רצון שלי להשקיע ביכולות טכנולוגיות מאוד מעוטות למען הקטנת תמונה. אבל רציתי להוסיף תמונה, ולא הצלחתי דרך אחרת אז פשוט עשיתי העתק הדבק מהפייסבוק. סורי על הממדים ועל הנרקזיסם. ובתמונה, עמק המגלא, אתר מרתק ופיסת טבע יפיפייה בארצינו.