מגיע לי יותר

לא כתבתי בישראבלוג בערך שנה וחצי, ולפני הפוסט האחרון שלי לא כתבתי שנה בערך.

אבל גם החשק מתחיל לחזור אלי לאט לאט וגם אני חייבת לכתוב קצת ולהוציא קצת את מה שאני מרגישה ונראה לי שכאן זו הבמה הכי טובה בשבילי כרגע.

לפני הכל אני רוצה לציין שאני גרה בעיר שנמצאת בתוך טווח הטילים (לא ת"א) ויוצא לי להיות נוכחת בלא מעט אזעקות ונפילות טילים שמרעידות לי את הבית. נכון, זה לא באר שבע ולא שדרות אבל מספיקות כמה אזעקות ביום בשביל שאדע איך זה מרגיש.

אני וחברות שלי לא יכולות לשבת בנחת בעיר ולעשן בלי לוודא שיש מרחב מוגן בסביבה, אחותי מפחדת לנסוע מהבית שלה ברמת גן לכאן בשביל לא להיתקע בכביש בזמן אזעקה, אבא שלי מפסיד עבודה בגלל שהוא עובד באשדוד ויש עוד ועוד דוגמאות.

יש לי 511 חברים בפייסבוק (ת'כלס, לא כזה הרבה, אני יודעת) והפיד שלי, כמו של כולנו אני מניחה מלא בסטטוסים ותמונות שקשורים למבצע עמוד ענן.

מיום ליום זה נהיה יותר קיצוני ומיום ליום אני נהיית יותר חסרת שקט, ואני מרגישה שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו. ואני לא יודעת מה, אז החלטתי לפחות לכתוב. ושאולי אנשים יקראו. 

את תשומת ליבי תפס היום סטטוס של מישהי בשם שני שמתייחסת לתקרית רוני דניאל-אחמד טיבי היום בערוץ 2.

היא אומרת בתחילת הסטטוס שהיא לא מתכוונת להתייחס לפוליטיקה, ו"רק" כותבת כמה אחמד טיבי כפוי טובה, על כך שאין לו זכות לחיות במדינת ישראל, על איך נותנים לאדם כזה להיות חבר כנסת; היא לא חוסכת בתארים מעליבים כאלה ואחרים עליו ועל חנין זועבי ומקנחת ב "אני מתביישת במדינה שלי שנותנים לך להיות חלק ממנה! שאתה חלק מנבחרי העם! ברור לך שאם זה היה תלוי בנו כעם היינו בועטים אותך לשם עם יירוט של כיפת ברזל!"

היא מדברת בשפה גסה, מלאת סימני קריאה חסרי פואנטה (!!!!!!!) ובכלל הכל נכתב בלי הרבה מחשבה. 

לטעמי היא בן אדם לא חכם במיוחד, שנחשף לחינוך פוליטי מאוד מסוים. כמו הרבה אנשים שלא מתאמצים בכלל לאמץ לעצמם את דעתם הפוליטית ומסתמכים רק על זה שאנחנו יהודים, זו המדינה שלנו, ככה אמרו לי וזה מה שנכון. וכל מי שחושב אחרת מגיע לו למות או לעבור לגור באחת מהארצות השכנות.

אני גדלתי לשני הורים שהדעות הפוליטיות שהלם הן מרכז נוטה לשמאל. אני לא נחשפתי בכלל לפוליטיקה כל חיי עד השנת שירות שלי בתנועת נוער בהקמה שבהשקפתה הפוליטית המתגבשת היא בבסיסה שמאל. 

למען האמת, ההיחשפות שלי לפוליטיקה הייתה לא לצד המדיני-בטחוני אלא יותר לצד הכלכלי-חברתי. החלטתי שאני רוצה להבין ולהחליט בעצמי מהן דעותיי הפוליטיות בלי להיות מושפעת מההורים או מהמדריכים שלי ולכן אני עדיין בתהליך של גיבוש עמדה פוליטית, פחות או יותר.

נחזור לעמוד ענן, לפייסבוק.

הסטטוס של שני קיבל מעל 4000 לייקים ומעל 400 תגובות.

עברתי קצת על התגובות כדי לראות מה אנשים כותבים, והופתעתי (או שלא?) לגלות שאין כמעט תגובות (אני ראיתי אולי אחת) שיוצאות נגד הסטטוס הזה, שמתנגדות.

אף אחד לא חשב שהסטטוס הזה הוא נמוך, משמיץ, גזעני, אטום.

לאף אחד לא נראה הגיוני שבמדינה דמוקרטית שחיים בה גם ערבים, תהיה נציגות ערבית בממשלה ובכנסת.

פתאום לאף אחד לא נראה מוזר לאחל למישהו למות.

כמה זעם, כמה שנאה, כמה רעל! וסביב כל אלה עם ישראל מתאחד.

סביב אלה וסביב היצר הנקמני, ההרסני. 

בקיץ 2011, המחאה החברתית שכולנו זוכרים ממש טוב הייתה תחושה מלחמתית אחרת באוויר. תחושה שכולם נלחמים בשביל משהו ענק, בלי קשר לימין או שמאל. אזרחי "מדינת תל אביב" ותושבי באר שבע הפגינו יחד, נלחמו יחד על אותה מטרה.

ופתאום עכשיו, שהמלחמה באוויר רווית עשן- כל תושב ת"א הוא חי בבועה, שמאלני, ערבי. ומי שבבאר שבע קורבן, שאי אפשר להגיד לו שהוא לא צודק. איך אפשר? הרי הוא כל היום תחת מתקפת טילים.

אני לא יכולה לסבול את האמירות האלימות האלה ,הגזעניות, חסרות הבסיס, חסרות הטעם. 

אני לא חושבת שאנשים לא צריכים להביע את דעותיהם, לא משנה אם ימין או שמאל. אבל יש צורה.

יש עמדה פוליטית ויש רוע. אפשר לחשוב קצת, אפשר להירגע. אפשר להפסיק לשנוא כל-כך.

ארגון הטרור חמאס עושה הכל בשביל להשמיד את מדינת ישראל, ידוע לי. ויכול להיות שהמבצע הזה בסופו של דבר יניב פירות טובים. ובעיקר שקט. אבל בואו נחשוב גם על תושבי עזה שמנוצלים על ידי ארגון חמאס, לא כל מי שחי בעזה הוא טרוריסט. (כמו למשל שלא כל מי שגר בנתניה הוא פושע, והנתנייתים יודעים את זה ולא מרוצים מהסטיגמה) 

בואו לא נהיה תמימים ונזכור שעוד חודשיים יש בחירות ויש מי שמנסה להסיט את תשומת ליבנו מדברים אחרים שחשובים. 

מדברים שהם לא בטחון.

אבל מעל הכל, בואו נפסיק לשנוא. לשנוא ערבים, לשנוא שמאלנים, לשנוא ימנים, לשנוא דתיים, לשנוא פוליטיקאים, לשנוא כל מי שחושב אחרת מאיתנו. 

אפשר שיהיה כאן שונה. אני בטוחה.

נטע