הי מה קורה? אתם מכירים את ההרגשה שכל מה שבא לכם זה לברוח ככה סתם עם מישהו ובלי יותר מידי שאלות, פשוט לעזוב את הכל לכמה זמן, לקחת מישהו שמכיר אותכם מקרוב, איזה חבר, חברה, הורים, חיה, או אפילו סתם ככה לבד, לנקות את המחשבות ופשוט למרוח את הזמן בדיבורים, מוזיקה, סרט, חופשה או אפילו להישאר בבית לבד כשאין אף אחד... תחשבו על זה... איזה כיף בהכי ספונטניות שבעולם לקחת את הדברים שצריך ולרוקן את המחשבות ופשוט להנות, לצחוק, לדבר, לספר דברים שאף אחד לא יודע כדי להוציא את זה מהלב כדי לא להרגיש את ההרגשה הנאחסית שהכל זבל וכל מה שצריך לעשות זה לארוז ופשוט לתת לדברים לקרות בעצמם... בלי האבקות בנסיון להציל את המצב, בלי הייאוש אחרי חיפושים של אהבה, פשוט לתת לה לבוא אליכם בלי לנסות,ברגע שהיא תבוא היא תבוא לא לחפש אותה, בלי להתעקש על משהו שאין, פשוט לתת לדברים לבוא בלי שום התערבות בדרך שלהם לבוא פשוט שיבואו... אבל מה שבאמת קשה זה הציפייה והזמן הגדול שלוקח עד שמוותרים ונותנים לדברים לבוא,לקחת את החיים ברגוע... תחשבו איזה כיף זה יהיה כשאנשים יתחילו לקחת את זה באמת לתשומת ליבם ופשוט להגיד:" אני את החיים שלי לוקחת ברגוע, מה שיבוא יבוא וכן הבן אדם שאני מחכה לו יבוא" (זה מופנה גם לזכר)אני כל כך רוצה להפסיק לחפש, להפסיק להתאמץ בלתכנן את החיים ופשוט לתת להם להוביל אותי לאןשאני באמת אמורה להגיע.... אני מרגישה מה זה טוב שאמרתי את זה.. לא יודעת למה... קחו את זה לתשומת לב זה באמת עוזר, זה נותן הרגשה טובה כשאומרים את זה לעצמכם... תנסו, מה יכול לקרות?