כבר חודש וטיפה אני עובדת במקום חדש, מקסים, מלא קונפליקטים, תפור עלי בול, מסודר, מאורגן, מאפשר מעוף. ומה לא בעצם? בדיוק מה שהייתי צריכה.
הטיפול הולך בסדר, נותן לי סוג של רוגע, אני יודעת שאני מתקדמת למקום טוב.
הייתה פגישה ראשונה של ההרכב הקולי.
מובטחת לי הגשמה, דברים מתחילים להסתדר, דברים מתחילים להרגע.
אבל משהו אחד משגע אותי. משעמם לי.
כשיש לי ימי חופש אני פשוט סובלת משעמום. אני קמה בבוקר, די מוקדם כי אני רגילה, פותחת את המחשב, נכנסת לאימייל, נכנסת לפורומים, במקרה הטוב מציבה כמה הודעות, במקרה הרע קוראת את מה שקורה, מעשנת סיגריה וסוגרת. שואלת את עצמי; מה הלאה? השעה רק 11 בבוקר וכל היום הנפלא לפני. מתקשרת לשלושת החברות התל אביביות שלי, אחת בעבודה, אחת עושה משהו, השלישית תפגש איתי יותר מאוחר. חושבת לשלוח הודעה לחברה החדשה שהכרתי, מתחרטת. עושה טלפון לאיזו אחת או לאקסית. מעשנת עוד סיגריה. יורדת לקנות מילקי ועיתון. חוזרת הביתה או במקרה הטוב לחוף הים, קוראת את הכותרת, קוראת כתבה או שתיים בשבעה לילות. זה לוקח לי כשעה כי אני קוראת לאט. אני מעשנת עוד סיגריה, דוחפת עוד כמה דברים לא מספקים לפה. השעה רק 12 בצהריים, ואני מרגישה ששנים עברו מאז שהתעוררתי. השעמום נוסך בי עייפות, גם אם היה משהו שיכול לעניין אותי. אני שמה את הראש על הכרית של הספה ונרדמת לכמה שעות. כשאני קמה, אכולת עכירות, השעה עדיין מוקדמת. ועדיין אין מה לעשות. אז שוב אני הולכת למחשב, שוב סאגת הפורומים והמייל (את המסנג'ר אני לא פותחת), במקרה הטוב מורידה כמה אלבומים ומסדרת את השירים ב iTunes, מעשנת עוד סיגריה.
הפעם אני כבר מבינה שאבוד. אני צריכה למצוא דרך להעביר את כל השעות שנותרו עד הלילה, שבו אצא, אשתה בבית 3 שוטים של יין אדום, אשתה במינרווה 2 שליש הייניקן, אעשן למוות, אעלה חיוך, אשכח את השיעמום, ואחזור הביתה מתנדנדת באותה דרך משעממת.
משעמם לי.
אם היה לי To Do List מסודר היו בו סרטים שאני רוצה לראות, הופעות שאני רוצה ללכת אליהן, הרשימה של כל הספרים שמחכים לי בכוננית הקש שמימין למחשב, הייתי גם קוראת את כל העיתונים שאני אף פעם לא זורקת כי אני לא מספיקה לקרוא את מה שמעניין אותי. אני גם רוצה לעשות ספורט אקסטרימי, לרקוד, לנגן.
ובכל זאת ברגע נתון, לא מתוכנן, רגע של חופש מהשגרה ומהמחוייבויות שיצרתי לעצמי, כל מה שאני נתקלת בו זה שעמום כרוני. כל פעולה שאעשה תשעמם אותי לכל היותר אחרי שעה.
מפגשים חברתיים? נו, אתמול הייתי באחד. דווקא מצאתי את מקומי הרגוע, בלי לנסות למשוך תשומת לב מיותרת. פשוט הייתי מי שאני, וקיבלתי על כך פידבקים הולמים. עישנו קצת, שתינו קצת, היה נחמד. כמובן שקינחתי בביקור במינרווה.
ובכל זאת, שום דבר לא מצליח להוציא ממני כזה עניין, אולי ריגוש, שאני אסחף אחריו, ואשכח לרגע שאני מאד רוצה להעסיק את עצמי במשהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
