My Interpretation

נשארו בדיוק עוד 14 ימי חופש מאושרים,

ואז חוזרים ללימודים.

אני מודעת לזה שרציתי לחזור, התגעגעתי למקום, לאווירה, למורות, ואפילו קצת ללימודים.. O:

אבל הכי התגעגעתי למסגרת. לקום בבוקר ולדעת שיש לי תוכניות,

ואפילו אם לחוץ לפעמים (ולפעמים לחוץ מאוד), תמיד לדעת שבכל יום קורה משהו חדש, זו ההרגשה הכיפית.

במקום לקום ב-2 בצהריים, לאכול, לרבוץ בבית כמו בבון מערות, לצאת ולחזור ב-3.. ושוב,ושוב,ושוב.

אז כן, רציתי לחזור.

אבל עכשיו, כשהבנתי שנישארו רק 14 ימים פעוטים.. התחרטתי, התחרטתי כל כך. לא שזה משנה משהו (-_-),

אבל עם כל ימי השחרור ב-12 בצהריים, הצחוקים והשיעורים החופשיים.. באים גם - מיליוני מבחנים, בחנים, עבודות,

שיעורי בית, שיעמום לחץ אין סופי, השקעה, אכזבה, הצלחה, והרגשה איכסית של לקום ב-7 בבוקר.

יהיה טוב?