זה לא השם, זו סתם הקבלה...

כשאני איתך אני שמחה,

העולם ימתין בחוץ,

טוב לי כשאני איתך,

כל השאר כבר לא נחוץ.

כשאני איתך אני מאמינה בי

והכל ממש כמו פעם,

עד שהמציאות מצליפה בי

וחוזרת לקלקל את הטעם.

כשאני איתך כלום לא כאוב

אך זה רק עניין של זמן

עד שתדבר עליה שוב

ואתכסה בתוך ענן עשן.

כשאני איתך אני שלווה

ואז ברגע אפשר פתאום

להרגיש אותה קרובה,

מרסקת את החלום.

כשאני איתך והכל אמת

היא תחזור לקחת עוד-

תרמה ותעוות,

את שעל נפשי אשמור בסוד.

ואותך אני אוהבת

אך כשהיא בתוכך,

שאותה כה מתעבת,

אני שונאת קצת גם אותך.

מרגישים שלא כתבתי יותר מדי זמן. אבל בכל זאת החלטתי לא לשפוט.

פשוט לנסות.

לעשות.

(פוסט היפופוטם אני מקווה לפרסם בקרוב =))