אוגוסט עומד להסתיים ואנו עומדים שוב בפני תקופת החגים, שאני דווקא אוהבת בדרך כלל, ושעון החורף, שאני לא אוהבת בדרך כלל.

אין לי כח שיתחיל להחשיך שוב בחמש. אני אוהבת אור, אני אוהבת שהיום נמשך.

אני ילדה של יום יותר מאשר לילה. חיה ביום, ישנה בלילה. אני זוכרת שהייתי יוצאת מהעבודה בחמש והיה חושך, איזה באסה זה היה מביא לי.. בזבזתי את כל שעות היום שלי בעבודה. יצאתי מהעבודה, נגמר היום. הנה, מצאתי את נקודת האור היחידה בעובדה שאני לא באמת עובדת.

בכל אופן יש עוד איזה חודש עד אז, אשתדל לנצלו כראוי.

התקופה המבאסת עוד לא נגמרה לי, אולי זה משהו שאני צריכה לעשות ולא עושה ולכן היא נמשכת ונמשכת.

לגבי הכסף, העבודה, כבר שלושה חודשים שאני אומרת שאני אלך למלצר וכל פעם משהו 'רציני יותר' צץ ואני אומרת לעצמי ש"אם זה לא ילך, אני אלך למלצר". הנה אני רק צריכה לבדוק את זה, ואם זה לא יעבוד, אני אמלצר. ככה כבר חודשיים. אני חושבת שאלך וזהו. בסוף הם לא יקבלו אותי במקום שרציתי כי ניסיתי להתקבל לשם אז בתקופת האודישנים והיה את החג והכל, ודחיתי איזושהי הדרכה שהייתי צריכה לעבור ובסוף הם לא חזרו אלי ולא חזרתי אליהם. הם יכולים להגיד שאני לא רצינית ולא לתת לי הזדמנות שנייה.

נראה.

לגבי החלומות שלי, הם כרגע בהולד, בנוגע למשחק אני ככל הנראה אצטרך לחלטר ולאלתר במשך שנה עד מבחני הקבלה בשנה הבאה, והפעם אנסה להתקבל לכל בתי הספר. אני לא יודעת, כרגע גם אין לי מוטיבציה בכלל. אבל אצטרך לעשות משהו שיחזיר לי אותה. שיחזיר לי את החשק להלחם, להאמין בעצמי. אולי קורס או משהו, פשוט לחזור לשחק. צריך כסף.

בנוגע למוזיקה, אני מנסה לקדם את זה סטפ ביי סטפ, רק שהצעדים ממש ממש קטנים. אין לי משאבים לצעדים גדולים. לפחות אני מנסה להזיז את זה. לא כתבתי ברצינות כבר הרבה יותר מדי זמן. אולי משבר האודישנים הפיל את רוחי, אבל כשאצא מזה אני מניחה שאדע טוב יותר במבט לאחור.

יש עוד כמה דברים שמעיקים, אבל נפתור אותם, ליטל ביי ליטל, בסוף זה יקרה, גם אם זה יקח זמן. הכל לטובה.

בינתיים אני משתדלת לתבל את חיי בריגושים, בילויים והופעות,

הייתי השבוע עם כרמי בירושלים, היה ממש כיף והיינו ביריד חוצות היוצר ובהופעה של מאיר בנאי בבריכת הסולטן,

אתמול הייתי עם דנה בהופעה בחינם של יהודית רביץ לכבוד שנה לזאפה הרצליה, היה אדיר,

בסוף השבוע הבא, בעזרת השם, אלך להופעה שצפויה להיות אדירה- מופע מחווה לרגל 30 שנה ל'גזוז', בביצוע גורי אלפי, רועי בר נתן וטלי אורן!! בסט

ובסוף החודש- הופעה (סוף סוף) של שלומי שבן וקרן אן, אחרי שבפעם הקודמת התלבטנו לגבי המחיר היקר ובסוף כשהבנו שאנחנו לא יכולות להפסיד את זה- כבר לא היו כרטיסים, הפעם אמרנו שלא מפסידים את זה, וכבר כשהתקשרנו להזמין נגמרו המקומות הטובים, אבל לפחות יש מקום.....

אז זהו, אלו העוגנים שלי, זה, כמובן, ובנוסף כל סוף שבוע בהם אני בד"כ נהנית.

המלצת החודש שלי להפעם, אחרי שבחודש הקודם נתתי לכם את הוידאו של נטע המקסימה ואם לא הייתי שמה את זה בפוסט הקודם הייתי שמה את זה שוב,

אז הפעם המלצת החודש היא פעם בחיים- ירושלים. העונה הרביעית בסדרה פעם בחיים פשוט פורצת גבולות חדשים, נכנסת עמוק לרגש, לפוליטיקה, ולדברים שהרבה מעבר לפוליטיקה ואנשים לפעמים שוכחים.

צופית גרנט עם הילדים (וגיחות של אברם) ברובע המוסלמי

שי אביבי ומוקי בישיבת הר ציון בירושלים

יעל פוליאקוב עם דורית בר אור במנזר מריה מגדלנה ברובע הנוצרי

רון קופמן ואיציק זהר מתארחים בקהילה הגאה

ובן ארצי ונינט בגטו דנהם בג'מייקה (מה הקשר לירושלים, אין לי מושג, אבל זה נחמד אניוואי)

תקשיבו, דברים מדהימיםםם עולים שם על המסך, וזה פשוט פספוס, פשוט פספוס לא לראות את זה.

מדהים.

זהו, עד כאן בינתיים

האב א פלזנט וויקאנד.