אני בדילמה.

סיימתי את הספר. 'דמי מפתח' מאת יהלי סובול.

הספר השאיר אותי פעורת פה. למרות שידעתי שזה נגמר בנקודה הזו- הייתי חייבת להעביר את שני העמודים הריקים האחרונים של הספר, כמו מצפה שאחרי עמוד ריק אחד יפתיע אותי אפילוג, או לפחות עוד כמה שורות שיעסיקו את מוחי לעוד כמה שניות.

"ככה זה נגמר?"

התלבטתי אם להכניס את הספר הזה לרשימת המומלצים.

הספר הזה היה טוב מדי בשביל להסתיים ככה. יותר מדי שאלות שנפתחו במהלך הסיפור, נשארו פתוחות, כאילו אני עכשיו צריכה ללכת ולמצוא את התשובה לכולן.

אני דווקא אוהבת סיפורים, סרטים או ספרים שמסתיימים בסימן שאלה. 'קחו, תבחרו לעצמכם מה קרה בסוף, תנחשו לבד'.

לא תמיד הסוף הטוב והצפוי הוא זה שמתאים ביותר לסיפור, ולא תמיד כדאי להכניס את הסוף היותר פסימי, ולהשאיר את הקורא בתחושה של החמצה.

להשאיר את זה בידיים של הקורא. זה יפה.

אבל יותר מדי נקודות יש כאן שלא נסגרו. אם הייתם אומרים לי שיש עוד שני פרקים לספר- הייתי משוכנעת שאתם דוברי אמת. כאילו משהו לא הגיוני.

עכשיו בא לי לשבת עם יהלי לארוחת בוקר בת"א, שיסביר לי את ההחלטות שלו מאחורי הספר.

ואם כבר אנחנו ככה, אחד על אחד, שינגן גם משהו.

הספר הזה עשה לי חשק לטייל. לטייל בעולם. אני לא מדברת על לגלות תרבויות ולחקור מקומות נידחים ושוממים. זה גם מעניין, כמובן, אבל יש לי חשק הרבה יותר גדול לטייל במקומות המוניים, לראות איך אנשים חיים יום יום בערים הגדולות של ארה"ב. אני יודעת שזה כל כך יפתיע אותי אם וכשאהיה שם.

כן, הסיום אכזב קצת, אבל הספר הזה הלהיב אותי יותר מדי בשביל לא להכנס לרשימת הספרים שלי.

אז הוא נכנס =)

ועכשיו כבר אין לי זמן לראות פרק של 'חברים' לפני כוכב נולד.

טוב, אז נמשיך לכתוב =)

שבוע חדש בפתח, אבל עכשיו אני נזכרת, שיש חופש באמצעו! איזה יום זה יוצא? רביעי? שלישי חצי יום, רביעי חופש, חמישי חוזרים ליום עבודה אחד לפני סוף השבוע.

לסוף השבוע הבא אני מניחה שלא אגיע באפיסת כוחות, כמו בד"כ,

אבל זה עוד לא בטוח, כיוון שאני עדיין לא יודעת מה התכניות של המשפחה לחג.

חג שבועות אצלנו הוא ודאי לא מה שאתם רגילים.

שבועות בלי גבינות... =o

אבא שלי שונא גבינות. מוצרי חלב בכלל. מקסימום קצת חלב בשביל הקפה.

ככה הוא גדל. גם הוריו ותריסר אחיו (בעצם אחד עשר) לא נגעו בגבינות. כמה אחים כבר למדו שחלב זה לא השטן, שצריך לאכול את זה בגלל הסידן, ואולי זה... אפילו... קצת... טעים.

אבל רובם עדיין לא מתקרבים לגבינות.

גם אחי לא אוהב גבינות, ואח אחר גם לא ממש, אבל הוא כל כך אוהב לבשל, שהוא למד שזה די בסדר.

כך שבד"כ אנחנו פשוט עושים על האש =)

אבל אני לא ידועת מה התכניות הפעם. מי יהיה פה, אם יהיו פה, אם יהיה הומה, אם יהיה שקט... נראה.

כך שאין לדעת מה יהיה מצב הצבירה שלי בסוף השבוע הבא, אבל... נחיה ונראה.

אהה, שכחתי- עדכנתי את פוסט הכפתורים שלי, ד"א, הוספתי מלאנתלפים של כמה סדרות ובעיקר חברים!!

טוב, עד כאן להפעם. שיהיה שבוע נהדר ומלא הרפתקאות, גבינות ומים, למי שמתכוון לחגוג ככה... =)

אוהבת =)

יעל.