ההורים חזרו!!

סוף סוף, כמה טראומות עברתי לבדי כשהם לא היו פה...

זה התחיל בטראומת המחלה, אבל את זה דווקא לא עברתי לבדי, כי דנה באה לדאוג לי, מצויידת במרק ומתנות מאוסטרליה!

אבל זו רק ההתחלה!

היה את משבר המשקל, ירדתי במשקל עוד מהפעם האחרונה שחליתי, עדיין לא הספקתי להחזיר את הקילוגרמים וכבר הורדתי עוד כמה.

משבר האוכל לא הוסיף לעניין. אני לבד בבית, אין מי שיכין לי אוכל- משמע- אני מכינה אוכל לעצמי, כמובן רק מתי שאני לא מתעצלת ומעדיפה כבר לא לאכול בכלל. זה קורה.

משבר רופא השיניים, קיבינימאט, אני לא אוהבת אותו. הלכתי לעשות סתימה, והוא אמר לי שאני צריכה שמונה. אמא שלך זונה, איך בשנה בודדת הספקתי לפתח לעצמי שמונה חורים בשיניים?! במשך 20 שנה לא היו לי חורים בכלל. איך בשנה הצלחתי לדפוק לעצמי את השיניים יותר מב-20 שנה?!

טוב, אבל המשבר הכי נוראי היה משבר המוטציה.

טוב, זה היה עכביש אימתני, גדול ושעיר, אבל הייתי מוכנה להשבע שיש לו 10 רגליים.

צילמתי, רק כדי שתאמינו לי שהתמודדתי איתו אול-ביי-מיי-סלף.

זה בערך הגודל המקורי שלו. באתי להכין לצ'ואי ולחתולים אוכל, ואז גיליתי בכיור במבטח יצור שלא כל כך הוזמן לשם.

קפצתי אחורה מבהלה ופשוט לא ידעתי מה לעשות. איך הורגים כזה דבר?!?!

והרי יש לי את טראומת העכבישים המדוברת- בקצרה למי שלא שמע- זה היה לפני שנים, היה עכביש בבית והייתי לבד ולא ידעתי מה לעשות איתו. חיפשתי בכל מקום ולא מצאתי את הספריי הזה. אז כלאתי אותו בתוך קופסת פלסטיק, עד שמישהו יחזור הביתה, ורק כדי לוודא שהוא לא יכול לצאת ממנה (הוא היה גדול! ושמן ושעיר ומכוער יותר מזה!) שיחקתי קצת עם הקופסא לראות איך הוא מתמודד.

ואז הייתה תגלית מרעישה! זה לא עכביש, זו עכבישה! (זה לא הזמן לחרוזים, מפגרת)

היא הרגישה מאויימת (מעניין למה) והשריצה, הבת של זונה, עשרות אם לא מאות של עכבישונים, פיציים, בגודל של ראש של סיכה, מאוד זריזים יחסית לפגים, ואני הרי לא מוצאת את הספריי המזויין, התחלתי לדרוך עליהם כמו מטורפת, וכשגיליתי שזה מה-זה לא עוזר והם בכלל קטנים יותר מהחריצים בנעל שלי- פשוט שטפתי אותם החוצה! מהנעליים נפטרתי ולא נגעתי בהן יותר לעולם, דווקא היו אחלה נעליים שאהבתי, ופשוט הלכתי להתחבא איפהשהו. טוב, לא, אבל אני משוכנעת שככה נראה הגהינום!

אבל זה היה לפני שנים. נחזור למקרה הפעם.

גם הפעם לא מצאתי את הספריי (צריך לקבע אותו, נשבעת לכם!)

וכל פעם שעשיתי סבב חיפושים, חזרתי מבוהלת לבדוק שהוא עדיין שם, כי לכי תחפשי עכשיו עכביש ענק בכל הבית, וזין, אני לא הייתי יכולה לישון בבית שמסתובב בו עכביש כזה חופשי!

אבא ואמא לא ענו בכלל, ושלחתי להם SMS בסגנון "תחזרו הביתה, דחוףףףף!!!! יש פה עכביש ענקי! ואיפה הספריי לעזאזל?!"

אבל הם בכלל לא ראו את ההודעה בזמן =(

ובסוף, בשיא המקריות, מצאתי את הספריי, אבל עדיין, פחדתי שהוא יקפוץ עלי כשאני רק אתחיל לרסס אותו... במשך אולי 3 דקות רק עמדתי שם ותכננתי את כל השלבים. הרחקתי כלי מטבח, פתחתי את כל הדלתות ואת החלון של המטבח, כדי שלא אקבל הרעלת ספריי, והוריתי על צ'ואי לצאת מהבית. התמקמתי בפוזה של מישהי שעומדת לרצוח (רגליים בפישוק, שתי ידיים על הספריי, אצבע על ההדק, נשק ב-45 מעלות לכיוון האוייב) ספרתי אחורה, והתחלתי לרסס!

יש לי מזל שהוא היה בכיור, הוא לא הצליח לטפס החוצה כי הספריי הפך את כל הכיור לחלק נורא בשבילו.

ריססתי עליו חצי בקבוק או יותר, עד שלא הייתי בטוחה שהוא גוסס מספיק לא יכלתי להפסיק...

הנה הוכחה שהוא מוטציה- יש לו 10 רגליים!! (תראו את כל הספריי מסביב, הוא מנסה לברוח וזה מטושטש כי הוא בדיוק זז! אז נבהלתי)

אני יודעת שזה לא רגליים, השתיים הקדמיות זה איזה מחושים שעירים וענקיים או משהו, אבל בשביל מה עכביש צריך מחושים, יש לו שמונה רגליים!

זה היה מפחיד. והרגשתי בשלב מסויים כמו רוצחת, באמת, הרגשתי ממש רע. כאילו, מה הוא עשה, למה זה מגיע לו?

אבל התעשתתי ואמרתי שזה לא המקום להיות רחמנית! הקם להרגך, השכם להרגו! או משהו בסגנון....

בסוף הוא היה מקופל מספיק ופחות מאיים (עדיין מגעיל נורא ובכל זאת מפחיד) ועכשיו אני תוהה לעצמי, איך לעזאזל אני מעיפה אותו מפה? לקחתי ערימות של טישו, ועדיין לא הצלחתי לעכל את המחשבה שאני אגע בו בכלל,

אז הרמתי אותו על קופסא של חטיפי אנרגיה, הנחתי עליו קצת טישו, שלא יחזור לחיים בסצינה אחרונה- קלאסיקה של סרטי אימה, העפתי אותו לשירותים והורדתי עליו את המים עם כל הטישו, שלא יוכל בטעות לנשום או משהו.

וכל זה הוביל אותי לכמה מסקנות.

א. אני לא יכולה לגור לבד. אם אני עוברת דירה אני צריכה חבר. או לפחות שותפה גברית מספיק. סתם, לא, אבל שלא תפחד מחרקים!

ב. אני חייבת למצוא מקום קבוע לספריי הזה.

ג. אני צריכה מישהו שידאג לי! שיפנק ויביא לי אוכל, כי אני נורא עצלנית.

ד. אני צריכה למצוא רופא שיניים אחר. ואוטו.

פףףףף... היה שבוע קשה, אבל היו גם המון ריגושים!

זה התחיל בדנה שבאה ביום שני ודיברנו על הכל! דברים שאני רוצה לזכור, דברים שאני מעדיפה לשכוח, צחקתי ובכיתי ומה לא?

זה המשיך בתגלית מרעישה שממש הייתי חסרה בעבודה ובכל הדאגה שהרעיפו עלי ביום שלישי, אנשים שמכירים אותי יותר ואנשים שמכירים אותי פחות. העובדה שביום ראשון כשכל המחלקה נהנתה, היו את אלו שאמרו "חבל שיעל לא כאן, היא הייתה נהנית"...

בהורים שהתקשרו כל כמה זמן לשאול מה קורה,

בטמיר החמוד שדאג והצחיק דרך המשנזר (כמה חבל שזה לא הולך לשום מקום)

במיקה הרי הנשמה (לא אפרט)

בצ'ואי הנשמה עוד יותר שנורא התגעגעה לאמאבא ולא זזה ממני לרגע כשהייתי בבית (או הוציאה אותי בשלוש בלילה להליכה עם גופיה ובוקסר, ונעלי ארנב פרוותי להשלמת הלוק.)

והסתיים בתחושת ההקלה של יום חמישי, לדעת שאני חוזרת הפעם לבית מאוייש ואוכל אמיתי =)

עד כאן השבוע שהיה, אבל עוד לא נגענו בסוף השבוע!

יום שישי בבוקר, התעוררתי מוקדם ונסעתי לת"א, הערתי את דנה לת"א שהיא לא מכירה (היי, יש פה... יש פה... חנייה!!!) והלכנו לאכול ב'בדולינה' בנמל ת"א, כחלק מהמסע 'דנה ויעל כובשות את ת"א' דיברנו וצחקנו ונהנינו מאוד,

גילינו... ספיישל... מגנום... בנמל...! זה עד סוף השבוע הבא, אתם פשוט חייבים ללכת! כל מי שאוהב מגנום כמוני חייב את זה לעצמו!

אכלתי מיני מגנום שוקולד שהם עושים על המקום, והם ציפו לי אותו ב... שברי פקאן.... כל כך... כל כך טעימים! אם היו מוכרים את זה כמו שאכלתי את זה, מזמן הייתי מרוששת, ועם עוד איזה 18 חורים בשיניים... דנה אכלה משהו עם קוקוס, אבל לא התעמקתי כי לא הצלחתי להוריד את העיניים מהמגנום האלוהי הזה!!

הסתובבנו לנו בנמל, עשינו טיול רומנטי בריח של ים על המזח, עברנו בשבלול לגלות שהוא סגור, ונסענו קצת לדנה שהתארגנה ונסעה לסבא וסבתא שהתגעגעו אליה נוראאאא ביומיים שהיא לא ראתה אותם =))))

נסעתי לפ"ת לאחי, עשינו בריכה לטלטול- הוא רק חזר משיעור בבריכה וכבר הלך למשוך את הבריכה המתנפחת במרפסת... הילד פשוט חולה על מים!

נרטבנו עד כלות, נהנינו, התייבשנו, שיחקתי עם טל (ואכלתי להם קצת פקאן מצופה שוקולד- של מקס ברנר, זה בהחלט כמעט השתווה לשאר חוויות היום) עד שהגיע הזמן לצאת ולנסוע הביתה, לארוחת ערב שגרתית בבית ההורים =)

היה נהדר,

רם הכיר לי משחק ממכר שדורש המון סבלנות ומחשבה (או כמו שהוא מכנה אותו: "המשחק עם הקוביה... אוף...") והוריד לי את Rockford הנוסלגי!! נאמי =)

הייתי כ"כ עייפה שנרדמתי בשלב הסולואים בכ"נ, אבל זכרתי ללכת להצביע לשלומי כשהתעוררתי =)) וחזרתי לישון =)

זהו, קמתי לא מזמן, באסה שעברה חצי שבת, ועוד צריך לראות מגרש ביתי ובנות גילמור, אבל נו, יש עוד כמה שעות עד לשבוע החדש =))

**

חח מישהו התקשר לעבוד עלי עכשיו, איזה אביב או ולדה (חחחח), ובהתחלה הייתי בטוחה שזה קשור לשרית, אבל אני כבר לא יודעת, כי היא בטח ישנה בשעות כאלה... חח

אז אם אתם יודעים משהו, תגלו לי! בד"כ אני מצליחה לעלות על זה לפני שאני מנתקת, אבל לא הצלחתי הפעם... ועכשיו אני סקרנית! =))

עריכה:

עכשיו אני יודעת כנראה מי אלו היו..... =) משעמם לכם הא?

**

אני הולכת לאכול כדורי שוקולד,

תבואו לפני שיגמר!

שבת שלום לכולם =))