אבל לפני כן, הקדמה.

טוב, זו בכלל לא הקדמה, אבל מעין פתח דבר שכזה.

הטרידה אותי מאוד הסוגיה הבאה.

מכירים את הפרסומות שמביאים לכם טבלאות ואנימציות למיניהן, כדי להוכיח את יעילות המוצר?

כמו למשל מסטיק אורביט עם הגרף של רמת החומציות שיורדת, ומסטיק אורביט מעלה אותה בחזרה?

או אבקת כביסה שמראה שהחלקיקים נכנסים לעומק הבד ומנקים אותו?

או כל מיני מוצרים שונים שמראים בעזרת אנימציה כזו או אחרת איך הם מועילים איפה שהמתחרה לא מצליח לעשות את העבודה?

עכשיו, בד"כ זה ממש שטויות, אבל יש איזה שהוא הגיון מאחורי ההסבר הויזואלי הזה, וזה מצליח גם בלי הרבה הגיון לשכנע אותנו שהמוצר באמת יעיל, כי יש הוכחות, להלן הגרף המוצג. זה מובן ונכון מטעמי שיווק.

מה שמטריף אותי, אבל באמת באמת מעצבן אותי, זו הפרסומת החדשה של 'יופלה 360' אם אינני טועה (נו, הבקבוקון עם החור בבטן), אותה אחת בה ג. יפית מציגה את היתרונות והתועלות של המוצר.

שמתם לב מה מראים לכם שם?

במקום לעשות איזו אנימציה שתראה כיצד "חיידקי ה-LGG הפרו-ביוטיים", או מה שהם לא אומרים שם, מסייעים בחיזוק ההגנה החיסונית בגוף, או משהו כזה, יכלו בקלות להמציא איזה משהו שיעשה את העבודה-

במקום זה, הם בחרו להציג את זה כך (קראו בדרמטיות):

9 עיגולים כחולים שבתוכם כתובות האותיות הלועזיות LGG, סובבות בצורת ריבוע סביב הבקבוקון.

לאחר מכן, מִשְאֵלֶה עוזבים את המסך, מופיעים עיגולים ירקרקים קטנים אשר סובבים את החור הקיים בבקבוקון, ותוך-כדי-כך, נכנסת למסך שרשרת של עיגולי LGG כחולים אך קטנים יותר מקודמיהם, ו-מ-קי-פה ביסודיות את הבקבוקון, עד אשר זו יוצאת מן המסך.

כל זאת בזמן שג', הפרסומאית המהוללת, מפרטת את תועלות חיידקי ה-LGG, ומסבירה, כביכול, את מה שמוצג לנו על המסך.

ואני שואלת: מה?????

מההה לעזאזל הם באים להראות בזה?

איך קבוצת עיגולים כחולים וירוקים מראה את התועלת שהמשקה הזה יעשה לגוף שלי?!

יש

פרסומות

שהן פשוט...

גרועות.

ולנושא שלשמו התכנסנו כאן היום: פאן!

טוב, אז הכל התחיל בשירלי המנהלת שלי שכמעט נזפה בי על שאני לא מנצלת את החופש המגיע לי, ואני הרי מזמן אמרתי שאני אקח כמה ימי חופש ביולי-אוגוסט, בכ"ז, שלושה חודשים רצופים של עבודה בלי חגים וחופשים יכולים להיות מתישים.

אבל רצה הגורל והיו תחלופות ושינויים במחלקה, והייתה הרבה, הרבה עבודה. עדיין יש. אבל נו, המנהלת אומרת לך לקחת חופש, לא תקח?!

לקחתי לי יום חמישי, לעשות סופ"ש נחמד שכזה,

את הערב של יום רביעי- שלמחרת אני לא עובדת, ניצלתי ללכת לחדר כושר, כי הייתה לי כניסה חד פעמית חינם עד סוף אוגוסט, ונחשו מה, הגיע סוף אוגוסט!

היה נהדר, ממש נהניתי, ומכל השרירים שהפעלתי נתפסו לי רק שתי הידיים (ליתר דיוק- שתי הזרועות, הכתפיים, והשרירים שמחוברים אליהן- מעל החזה) אבל באמת שנהניתי מכל רגע =) חוץ מרגע אחד שעליתי על ההליכון והעברתי להולמרק כי יש בנות גילמור (יש הוט, אין שום דבר אחר מעניין), אבל הפלא ופלא, חיברתי את האונזיות, ושמעתי בנות גילמור בדיבוב רוסי. לכו תדעו איך משתיקים את זה. אז חיברתי את הנגן שלי במקום =))

אוקיי, לעניין האמיתי- החופש!

התעוררתי בדיוק באותה שעה שאני קמה ביום רגיל, ונסעתי לת"א. איך שירדתי מהאוטובוס ראיתי את אור, בצומת! בעבודה! נו, היא מחלקת עיתונים של 'ישראל היום', אל תהיו מגעילים... סתם, זה בכלל לא היה בצומת, זה היה ליד הרכבת.

אח"כ גיליתי שמאז הפעם האחרונה שהייתי שם, עזריאלי הספיק להתחדש בהמון בגדים נורא מכוערים, ולא מצאתי שום דבר נורמלי. כלום! אם זה לא היה מכוער, זה לא היה במידה שלי, ואם זה היה במידה שלי- זה היה יקר. יקר, כאילו, מי ישלם 80 שקל על טי-שירט מסכנה?! אז מה אם כתוב עליה TNT?!

אז התפשרתי על חולצה וגופיה, ויצאתי מאוכזבת מהקניון. הלכתי לתחנה לכיוון ראשל"צ, וחיכיתי לאוטובוס רבע שעה. ואז ליטי גילתה לי שאני מחכה בתחנה הלא נכונה. מה קרה, לא יכלו לשים את כל האוטובוסים לראשל"צ באותה תחנה? לא.. תחנות קיצוניות! זו בטח קנוניה נגד הראשל"צים.

אז עברתי לתחנה אחרת ובסוף האוטובוס אכן הגיע. מקץ 40 דקות מצאתי את עצמי מתחת לבית של ליטל. כלומר, ידעתי שאני מתחת לבית שלה, אבל לא ידעתי איזה מבין הבתים האלה שנראים אותו דבר- הוא הבית שלה. עשיתי סיבוב מיותר ובחנתי תיבות דואר לא רלוונטיות, עד שליטל יצאה, ונדמה שנראיתי בעיניה ככלבלב שאיבד את דרכו הביתה, או לפחות את צלחת הבונזו שלו.

לא אלאה אתכם בפרטים, רק אציין שהיה מרגש, זו המילה הכי נכונה להגדיר את המפגש הזה שכלל קלאסית אחת, חשמלית אחת, מגבר אחד, פסנתר אחד, ליטל אחת, יעל אחת, ועוד כמה חפצים דוממים שהושכבו לישון.

ליטל הלכה לעבודה, ואני הלכתי לבאר (לא לפני שצויידתי בחופן סקיטלס חמוצים שמישהי *אהממממדנהממעההמ* הבטיחה לי פעם *אההעמממ* כשהיא חזרה מטיול ביבשת רחוקה *אהעעעמממממ* ולא קיימה עד לעצם היום הזה. *אהעעהממממ*.

סורי, נתקע לי משהו בגרון.

בבאר גם לא הצלחתי למצוא בגדים שימלאו את הארון שלי בחזרה, אבל גם לא ציפיתי, אז זה בסדר.

יצאתי החוצה וליאת אספה אותי כדי להחזיר לי חוב ישן אחד מני רבים; שווארמה בהרצל2!!

ישבנו עם אמא של יהל ואחיה הקטן, לא לפני שהשווארמיסט הצליח לעבוד על ליאת שנגמרו לו הפיתות... והיה טעים... מאוד.... מאוד.... מאוד!!

איזה כיף שהיא חייבת לי עוד אחד כזה =)

אח"כ היא הקפיצה אותי לזהב, שם הפכתי את מדפי פוקס בנסיון כמעט נואש לחפש חולצות!! ממכנסיים כבר התייאשתי.....

קניתי עוד שתי חולצות ושתי גופיות שאני מפחדת להסתכל עליהן עכשיו, כי נראה לי שהתפשרתי על דברים די מכוערים בגלל שלא היה זמן (אור, ריטה ושלומי היו בדרך) וגם בגלל שידעתי שלא תהיה לי הזדמנות אחרת לקנות בגדים! אז עד שמצאתי משהו, לקחתי אותו...

יצאתי משם, וקיבלתי טלפון מריטה =) -"איפה את?" -"בקניון, איפה את?" -"גם!" -"אוקיי, איפה בקניון?" -"אמ... ב... אין לי מושג!"

פאק איט, ראשל"צים, מה זה הקניון העצום הזה?

טוב טוב, בסוף מצאתי אותה, מהממת קטנה עם שיער שחור וחצאית סקוטית מדהימה (בהזדמנות זו אני חייבת לציין ששלומי-נראה-טוב!!! ריטה! יש כזה גם בגדול?!?!) ישבנו קצת במקדונלס, עד שאור הגיעה, ואז המשכנו לשבת במקדונלס... חח

אכלנו, שתינו, צחקנו בעיקר וגיליתי תגליות מרעישות (עונה חמישית למגרש ביתי?!) =) חיכינו לאלמוג שלמרבה ההפתעה הבריזה גם הפעם, ואז פרשנו להשיג ג'ירפות! המוןןן ג'ירפות!!! רק שהזונות האלו כנראה שמו לב שהמכונה גורמת להם לפשיטת רגל, אז הם הפכו אותה ממכונה שמוציאה 4 ג'ירפות בשקל, למכונה שתשים חמישה שקלים והקמצנית לא תזרוק לך ג'ירפה. בת זונה. ורציתי את הירקרקה *סמיילי מתייפח*

לא נורא, אני ואור הלכנו לשחק ב... איך קוראים לזה, אור? המשחק של הריקודים! עם החצים! עם הקפיצות! ואני נשבעת שאלו היו שני השקלים הכי כיפיים שהוצאתי באותו יום! זו רוח שטות! היה ממש ממש כיף, עד שהמכונה שלי התחילה להתחרפן ולזרוק לי מאות חצים בלתי אפשריים, אבל אני חושבת שהיה נורא משעשע להסתכל עלי מנסה להשתלט על זה ללא הצלחה... חח

אני חייבת לציין, שהמפגשים האלו, עם הבנות המקסימות האלה (ושלומי/ארתור חח) אף פעם לא מתוכננים בקפידה ותמיד תמיד כל כך מהנים! זה תמיד נראה לי כזה "נו, מה כבר נעשה" ובפועל אף פעם הזמן לא מספיק!! הכל כל כך כיף ופשוט, לא לחשוב יותר מדי, ומה צריך יותר מזה?

אז אני רוצה להודות בהזדמנות זו לכל מי שמוזכר כאן, שראיתי אתמול, או דיברתי איתו אתמול, שפשוט עשה לי את היום =))

עכשיו אני הולכת לאכול (שמתם לב שכל הפוסטים שלי לאחרונה מסתיימים בזה?)

שתהיה לכולכם, כל אלה שבאמת בחופש גדול עכשיו, שנת לימודים נהדרת עם ציונים טובים, הרבה צחוקים, והרבה שביתות וחופשים =)

עד כאן לבינתיים,

יעל.