הולך להיות לא קל. אפילו קשה.

מבחינת זמן, עבודה, השקעה, כסף ועייפות.

מתחילה עכשיו תקופה קשה שייחלתי לה כבר המון המון זמן.

תכננתי לכתוב על כל אירועי השבוע, אבל אין לי כוח, מה גם שיש לי המון המון מה לעשות עם הזמן הזה,

אז בראשי פרקים-

מי היה לנו שם?

שלוש פעמים דנה, שרון, פעמיים-כמעט-עדי, כרמי, סבתא, הילה ועומר, רותם ושוב כמעט שרית.

מה היה?

עוגת בראוניז נהדרת של תמי אהרן עליה התענגתי (התענגנו) במשך יומיים שלמים בעבודה, מסע שופינג בקניון קרית אונו באמצע יום עבודה, שיעור פיתוח קול, גזיזת שיער ראשי, מפגש מרגש, משפחה, שיעור נסיון בביה"ס למשחק של ענת ברזילי, כמעט הופעה של מאיר בנאי בצוותא, כמעט הופעה של ידיד ותיק ביהושע בת"א, כיבוש בלק-בורגר + נספח: רותם, מסע שופינג בקניון איילון עם דנדי, כמעט ים! אבל לא.

מה שכחתי או לא הספקתי?

ללכת לבנק, לקנות מכנס מסויים, בכלל לקנות יותר משלוש חולצות, לעשות תמונת פספורט ובטח עוד כמה דברים שהרי שכחתי.

אז אני מתחילה ללמוד משחק.

אני לא באופוריה כמו שהייתי כשהתחלתי ללמוד פיתוח קול, אבל לא בגלל שזה חלום חדש יותר וקצת שונה ממה שתכננתי, אלא בגלל שאני קצת מפחדת. יותר מדי התחייבויות לקחתי על עצמי, אני רצה להגשים את כל החלומות מהר לפני שהזמן יגמר, כי ככה אני מרגישה, שהזמן נגמר לי מהר.

והרי אף פעם לא יהיה לי זמן טוב יותר מזה. תמיד יהיה משהו בדרכי.

אז הנה, עשיתי צעד וקפצתי למים.

עכשיו צריך לשחות.

אני צופה שאהיה מעכשיו קצרה בזמן ומשאבים, לא יודעת איך אתמודד עם זה, אני מקווה שבדרך הטובה ביותר שאוכל וייתכן שתאלצו גם אתם להתרגל לסדר העדיפויות החדש שלי.

אני מבטיחה לעצמי להינות, אני מבטיחה לעצמי לנצל את ההזדמנויות שניתנות לי, אני מבטיחה לעצמי לעבוד קשה, אני מבטיחה לעצמי להיות בטוחה בעצמי.

והבטחות צריך לקיים.