נפתח בזה שיש לי מחשב חדש.

קולולולולו ברכות וזה. מסך דק והכל, אפילו סאונד. =))

אז הספקתי לעדכן קצת תמונות פה ושם בפייסבוק, אפשר להגיד- הסערה שאחרי השקט, פתחתי איזה חמישה אלבומים חדשים =)

עכשיו נמשיך.

מרץ הגיע. מרץץץ ווייי-הווו

כמה היה בא לי שיגיע מרץ, והנה הוא הגיע =)

עכשיו בא לי עוד כמה דברים, שיגיעו במוקדם או במאוחר.. למשל....

בא לי פסח. בא לי יום העצמאות. בא לי לאפות עוגיות. בא לי לעשות קארטינג. בא לי לנסוע לים המלח. בא לי לטייל בצפון. בא לי לעשות שוב קייאקים. בא לי לצלול. בא לי לראות הופעות חיות. בא לי לראות סרטים. בא לי לאכול בשר טובבב, בא לי לשמוע מוזיקה. בא לי לראות אנשים שאני אוהבת. בא לי מקס ברנר. בא לי לזכור להינות מהאודישנים הקרבים ובאים עלי ולא רק להילחץ מהם ולחכות שיעברו. כן, הסעיף האחרון הכי קשה, אבל בסדר.

קיצ, זהו, עוד תכניות רבות לפני, ברור שהמון ישתבש וישתנה לרעה או לטובה, אבל זה חלק מהעניין בחיים האלו.

אהה ובא לי לחזור לכתוב, אין לי מה לכתוב, אני לא מצליחה לכתוב משהו ראוי..

טוב, ואני מנסה להעלות סרטון מההופעה של גורי אלפי 'נכנס דרך החלון', שם הוא אירח את שלומי שבן ותירגם לשפת הסימנים את 'מותק את אצלי בראש'. יצא ענק, ב"ה אעלה לכאן לכשיעלה ליו טיוב.... בתקווה שלא יחסמו לי את הוידאו הזה כעבור יומיים מתוך פגיעה בזכויות יוצרים או משהו.. שחלילה זו לא הכוונה, להיפך, זו רק תוספת להמלצה חמה- לכו לראות את המופע שלו כשזה עדיין מופיע! זה התחיל בתור משהו לפסטיבל הפסנתר והמשיך לרוץ עקב דרישת הקהל.. לא באמת ידוע עוד כמה זמן זה ישאר, אז לכו לראות, מומלץ ביותר =))

מרץ שמח בינתיים!

והנה, כמובטח, הוידאו:

לא כתבתי כאן כבר יותר מדי זמן, ולא רק שאין לי כל כך זמן, זה גם שהמחשב שלי מת כבר די הרבה זמן.

אני קונה אחד חדש, סוף סוף, בתקווה שיהיה כבר בשבוע הבא, ובינתיים אני מסתפקת בלעדכן את הרשימות מפעם לפעם, מהמחשב של צחי או מהמחשב של דנה או של אחי, או מהמחשב הזה כאן בעבודה הזמנית (רק היום, רק היום) שאני עובדת בה היום.

נאלצתי לעזוב את העבודה הקודמת, לא שכאב לי על זה ולו במעט, אבל העניין של הכסף עכשיו קצת חסר....

עוד לא התחלתי לחפש אפילו משהו חדש כי אני צריכה להתכונן לאודישן שיהיה בשבוע הבא, ואז גם צחי טס לשבוע, ובכלל נדמה לי שיהיה קצת משעמם פה.. חח

מה עוד חדש אצלי.. אהה, יש לי פלאפון חדש ומגניב יותר מהקודם, אותו מספר, אותה חברה, נשארת נאמנה כתמיד =)

ופורים עוד מעט! ביום שלישי יש מסיבת פורים מוקדמת שאני כל כך רוצה להפציץ באיזו תחפושת אבל אין לי רעיון!!

רעיונות אתם מוזמנים לשלשל בתיבת ההצעות, בחלון למטה שכתוב עליו "תגובות" =)

תכף מתחיל לו מרץ, החודש שלי בהחלט, ואז פורים, החג שלי, ואז היומולדת- היום שלי!

ואז פסח שצפוי להיות קצת שונה השנה, מעניין.... ויום העצמאות! שמשום מה קמתי איזה יום אחד בבוקר לפני כמה שבועות והיה לי חשק עז ליום העצמאות!!! ומאז עדיין יש לי חשק, אז אני מניחה שזה לא יעבור עד יום העצמאות.. חחח

ואיכשהו כבר הגעתי למאי, כשבדרך צריכים עוד להיות המון דברים נחמדים וחשובים כגון אודישנים שיקבעו את עתידי הקרוב בנוגע ללימודי משחק, סדנאות אודישנים ועוד קצת אודישנים, הקרנות היפופוטם, טיולים, חברים... ועבודה, הווו כןן... אני צריכה למצוא עבודה, אסור לשכוח.. חח... כי אני ממש לא רוצה להפסיק את שיעורי פיתוח הקול בקרוב, או למכור את האוטו, ורק שניהם בשקט גוזלים ממני בחודש 2000 ש"חים :P כך שייתכן ולא תהיה ברירה ואמצא עצמי ממלצרת בפעם הראשונה בחיי. נו, נחיה ונראה.

ככה בגדול הכל טוב, בכך שהמחשב שלי היה מת חסכתי מכם המון חוויות ודעות כגון בחירות 2009- לפני, תוך כדי ואחרי, נסיעה לחרמון בפעם הראשונה בחיי, ביקוריים תכופים אצל הגברת די ונסיונות עידוד, לפעמים כושלים יותר, לפעמים כושלים פחות, נסיונות לעזור/להפריע לצחי לצלוח את תקופת המבחנים הנוכחית, היפו, המועדון של שועלי, הסרט המדשדש ובא של אסף+סיורים בגשם ברחבי הרצליה בחיפוש אחר חולצה ורודה שתתאים גם לי וגם למאור(!) ועוד כהנה וכהנה חוויות משעשעות ש.. אל תצטערו, ודאי גם אם היה לי מחשב לא היה לי כח לכתוב על הכל... =)

בכל אופן, איך שהזמן עובר, השעה כבר חמש, עוד שעה וחצי אני חוזרת הביתה, בינתיים אתפנה לאכול עוגיות ולעשות איזה.. שקר כלשהו.. שאני צריכה לעשות במסגרת היותי פקידת קבלה ליום אחד בחברת היי טק. דווקא לא רע הסידור הזה.

שיר לסיום:

תמיד אני שמח

את הצרות שוכח

שואל רק שאלות

ואין לי דאגות

אני כל כך שמח

כשפרח פורח

השמש במרום

אומרת לי שלום

אני כלל לא שמח

כי איפה הירח

ולמה זה פתאום

נפסק לי החלום

אני דווקא שמח,

תמיד תמיד שמח

שיש לי גם תשובות

לכל השאלות

אך יש לי חבר, ולי הוא עוזר

קוראים לו ש-אל-תי-אל!!!

לה לה לה לה לה לה לה

לה לה לה לה לה לה

לה לה לה לה לה להההה

חפי תעשה לי ילד

להלה

ביי

יעל.

היה צום קל. באמת שהיה.

לא הייתי צמאה, אפילו לא הייתי רעבה.

רק טלטול שמסתובב לנו בין הרגליים עם צ'יטוס או ביסלי או גליליות או קרמבו או פיתה עם חומוס או עם תפוח, קצת גירה אותנו.

הוא מסתובב לו כך עם תפוח מקולף, ארבע שעות לפני צאת הצום, וריח עסיס הפרי מגיע לאפי.

איך שפתאום בא לי תפוח.

וממתי בא לי תפוח?! אף פעם לא בא לי תפוח.

אבל אחרי שניסיתי להוציא ממוחי את תמונת הקרמבו הטרי-טרי שנמס בפה, או טעם הגלילית המתוקה (שבדיעבד בכלל לא כזו טעימה כמו שזכרתי אותה מהילדות), או ריח הצ'יטוס שדבק בידי ולא הרפה אחרי שטל התעקש לכבד אותי למרות שהסברנו לו ש"אנחנו לא אוכלים היום, זה יום כיפור"... גם התפוח פתאום נראה כמו מציאה.

באמת שלא הייתי רעבה.

רק היה בא לי משהו מתוק. או מלוח. או כל דבר טעים אחר שראיתי את טל אוכל, או קראתי עליו בספר או בעיתון.

"וואו, איך בא לי פשטידה עם גבינה ככה חמה בתנור..." אני מרימה את ראשי מהספר שבמקרה בדיוק תוארה שם פשטידה.

"לא צריך פשטידה, אפילו ספגטי מוקרם..או.. תפוחי אדמה עם שמנת ורוטב עגבניות מיובשות... ופטריות!" גיסתי מעלה את האסוציאציה שלה ל'איך בא לי'.

אני וגיסתי משחקות בסאדיזם-מזוכיזם, לא מהסוג המוכר בעולם.

לא שביום-יום אני אוכלת פשטידות עם גבינות או תפוחי אדמה מוקרמים בשמנת, אבל כשאני לא אוכלת 22 שעות ויודעת שעוד שלוש שעות יגיע הקרמבו המיוחל אל פי, או החלה המתוקה מהמפסקת מרוחה בחמאה שפינטזנו עליה שתינו כל הצום- מותר לפנטז גם על פשטידות ותבשילים סטייל תמי אהרן.

אז עכשיו אני כבר בקרמבו השני, אחרי שאכלתי מכל הבא ליד וטעמתי מכל דבר שפינטזתי עליו במשך הצום או סתם גיליתי באותו רגע שבא לי, וכל מה שנשאר הוא למצוא לי זמן לסיים כבר את הספר הזה, שכמה שהוא מעניין ומותח וכתוב בצורה מושכת- עדיין לא הצלחתי למצוא לו זמן בחצי השנה האחרונה שהוא יושב לי על השולחן בחדר אחרי פרק אחד שקראתי.

ועכשיו חוזרים לעבוד, ללמוד, לתרגל, לחיות, ולמי יש כבר זמן לספרים.

אני לא יודעת איך זה שפעם היה לי המון. המון זמן. לספרים, לסרוג.

זה פשוט שסדרי עדיפויות קצת השתנו, ויש אפילו עוד כמה דברים שצריכים להכנס לראש סדר העדיפויות.

כמו לעדכן את הבלוג. לכתוב. הזנחתי לאחרונה את הכתיבה וזה גרוע מאוד, במיוחד לאחת שהציבה לעצמה יעדים שצריכים להספיק עד גיל 24. לא טוב, לא טוב.

אבל כמובן, חוסר הריכוז הזה שלי מוציא אותי מדעתי כמו תמיד.

כשאני לרגע מצליחה להתרכז במטרה אני כועסת על עצמי מאוד שאני לא מרוכזת יותר, ואז משהו כבר מסיח את דעתי.

אולי אני צריכה להתחיל להעניש את עצמי.

כן, אני חייבת לעמוד בהחלטות שלי ולהיות מרוכזת. ואם לא.. אם לא...... אם לא........ הממ.. הקרמבו הזה קורץ לי. אני חושבת שאוכל עוד אחד. זו המצאה נהדרת, הקרמבו. אתם לא חושבים? ויש שאומרים שהדרך בה אתה אוכל את הקרמבו אומרת עליך משהו. אני אוכלת אותו הפוך. מחזיקה אותו הפוך ואוכלת קודם את הביסקוויט, אח"כ את הקצפת ואז את השוקולד, עם שאריות קצפת שנשארות דבוקות אליו ככל שהקרמבו פחות טרי.

רגע, מה אמרתי קודם?.. התחלתי להגיד משהו.... משהו על קרמבו.. לא?