היי.

את לא מכירה אותי, אבל אני מכירה אותך.

למען האמת, אני חייבת לך תודה. תודה על מי שהיית.

בזמנים הקשים או השמחים, בטוב שהיה בך וברע- את בנית את מי שאני היום.

כמה שאת חושבת לפעמים שיכול להיות יותר טוב ושהלוואי והיה אחרת- אני שמחה שלא. אני שמחה שאת עוברת את כל מה שאת עוברת בדרך הזו בדיוק.

כי זה מה שהביא אותי לאן שאני, זה מה שהפך אותי למי שאני. ואני די מרוצה.

אני יכולה להגיד לך שהבעיות החברתיות- יעברו. רק עניין של זמן. זמן שבא לחשל אותך ולהפוך אותך לאדם טוב יותר.

אני יכולה להגיד לך שההורים שלך פתוחים לקבל ביקורות וגם אם הם טועים- את יכולה להסביר להם את הצד שלך. הם יבינו.

אני יכולה גם להרגיע אותך שהם תמיד יהיו לטובתך. גם אם זה לא תמיד נראה ככה. למרות שבד"כ זה כן נראה.

אמנם את מקבלת ציונים מעולים בכל המקצועות, אבל אני יכולה לגלות לך שבחטיבה זה קצת ישתנה, ואל תבהלי אם את לא מצליחה במקצועות שלא מעניינים אותך. את לא באמת תצטרכי אותם. תמיד ידעת מה טוב לך ומה לא, מה את צריכה ומה מיותר לך.

כמובן שתצטרכי את כל הידע הזה, מיותר ככל שיהיה, בשביל הבגרויות, אבל את יכולה להירגע כבר עכשיו- עברת את כולן.

את תלמדי כמה דברים על חברות אמיתית, על אהבה, וגם על אנשים רעים ועל טפשות.

תלמדי שמישהו שאת סומכת עליו היום, יכול לבוא מחר ולהפנות לך את הגב, או יותר גרוע- לבגוד. לא תמיד תביני למה. ולפעמים הם סתם מקנאים. למרות שזה נראה לך מוזר- כן, יש במה לקנא בך. אני יודעת שאת לא רואה את זה מאיפה שאת עומדת היום.

הייתי אומרת לך לא להקשיב לאמא כשהיא תגיד לך ש'ילדה בגילך לא צריכה חבר, היא צריכה להשקיע בלימודים', כי זה יתקבל אצלך באופן קשה מדי וישפיע עלייך יותר מדי, אבל בת'כלס, אם לא היית מקשיבה לה, אז לא היית נתקעת במשך כל גיל ההתבגרות ויותר עם המחשבה שאמא שלך לא תקבל את זה, ואז בעצם זה היה משנה את מי שאני.

אז אני רק אגיד לך שגם כשיהיה לך קשה ותאבדי תקווה בעניין (וזה עלול לקרות די הרבה בעתיד)- זה בסדר, זה יסתדר.

כנ"ל לגבי תספורת "אבי" הידועה לשמצה- אם ההורים שלך לא היו עושים את זה, סביר להניח שהיית מפספסת כמה שיעורים לחיים.

מה שכן- ההורים שלך לפעמים מבטיחים הבטחות רק כדי לגרום לך לעשות משהו. הם לא יקיימו אותן.

לא יודעת, אולי הם כן התכוונו לקיים אבל אחרי שמילאתי את החלק שלי בעסקה- הם כבר לא ראו צורך למלא את חלקם... כי הם קיבלו את רצונם.

הייתי אומרת לך גם לטפל טוב יותר בקוקה, אבל אני כבר לא יודעת- גם אני כנראה לא מקדישה די תשומת לב לצ'ואי.

מי זו צ'ואי? אה... את עוד תכירי אותה.

בגדול, את כבר יודעת מה לעשות.

ואם את לא יודעת, את תדעי בבוא העת, ותעשי את הדבר הנכון.

רק תמשיכי בדרך שלך ותמיד תעשי את מה שאת מאמינה בו, ותילחמי על הדרך שלך אם את מאמינה שהדרך בה מובילים אותך שגויה.

יש לך מצפון ענקי. את אוהבת מכל הלב, יש לך ים של סבלנות, שאולי עם השנים מתחילה לדעוך... את רודפת צדק, נלחמת עבור מי שאת אוהבת ומי שנעשה לו עוול שלא בצדק, תמיד את נכונה לעזור. את יודעת להבחין בין טוב לרע, יש בך המון עומק ואת לא רואה באופן שטחי כמו כמה אחרים שאת מכירה. את חכמה ונבונה, יש בך ערכים של נתינה ואהבת הזולת, את יודעת להעריך את הדברים הקטנים והחשובים בחיים, ולא כל כך מבינה איך אפשר לא לראות אותם, ואיך אפשר לנהוג ברוע לב ולעשות רע לאנשים.

בגדול, למרות גילך הצעיר, את בנאדם טוב יותר מכמה אנשים שאני מכירה היום.

כל זה ואת עדיין לא אוהבת את עצמך, בעלת דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוכים.

אבל גם זה בסדר. גם זה בא ללמד אותך המון על החיים. וזה יעבור.

אני יכולה להגיד לך שבגיל 24 את ממשיכה להיות רב מי שהיית פעם, אבל את אוהבת את עצמך, יודעת מה את שווה, והביטחון העצמי גם השתפר מאוד, אבל יש עוד הרבה עבודה בנושא הזה. עד גיל 24 הגשמת לא מעט חלומות, הלכת עם האמונה שלך ולא נגרתת אחרי הזרם כשידעת שגם אם זה נכון לאחרים- זה לא בהכרח נכון לך. סללת לך דרך משל עצמך ואת הולכת בה.

לא נכנעת (עדיין) ללחצי הסביבה, וברב התחומים הסתדרת- עם האמונה שלך, קצת תמיכה מאחרים והרבה תמיכה מעצמך. הקשבת לעצמך, הקשבת גם לאחרים, אבל אף פעם לא עשית משהו אם לא היית שלמה איתו בעצמך. בסך הכל את יודעת הכי טוב מה טוב לך.

תמשיכי להינות ולהיות בדיוק מי שאת,

כי אם תשני משהו- אני לא אהיה מי שאני היום.

ועכשיו כששלחתי את המכתב-

מתי צפוי להגיע אלי המכתב מעצמי של עוד 10 שנים?

-אז ספרי לי, מה הבעיה.

-אני לא בדיוק יודעת. אני מרגישה שנכנסתי למצב ריקבון מתקדם.

-למה את מתכוונת כשאת אומרת 'ריקבון'?

-ריקבון, מצב שאני לא עושה כלום, או לפחות לא מתחשק לי לעשות כלום, ואם אני עושה משהו אז זה בלי חשק.

-לא עושה כלום? את קמה מהמיטה בבוקר?

-כן, כן, אני לא בדיכאון, אני עושה דברים, אבל לרב דברים ללא כל משמעות.

-מה זאת אומרת ללא משמעות? מה את עושה כשאת מתעוררת?

-תלוי מתי אני עובדת. אני כרגע עובדת רק איזה 4 שעות ביום, כך שאם אני עובדת בצהריים אני יכולה לישון איזה 12 שעות לפעמים, או שאני מתעוררת ורואה טלויזיה, משחקת במשחקים חסרי תכלית בפייסבוק, ואז יוצאת לעבודה, או שאני עובדת בבוקר וחוזרת מוקדם הביתה ועושה את כל הכלום שעשיתי קודם גם בערב. לפעמים אני מחליטה ללמוד ואז אני דוחה את זה ובסוף לא עושה את זה כי אין לי כח.

-אין לך כח. אני מבינה. את בעצם מעדיפה שיחשבו ויפעלו בשבילך, או לפחות לעשות דברים שגרתיים שלא דורשים מחשבה או פעולה מרובה.

-כן, משהו כזה. הקטע הוא שזה לא היה ככה פעם.

-מתי זה פעם?

-פעם, לפני.. כמה חודשים.. שנה.. אני לא יודעת בדיוק לשים את האצבע על כמה זמן או מה גרם לשינוי הזה.

-שינוי משמעותי?

-כן, אולי לא בבת אחת, ואולי כן, אני לא יודעת. אבל פעם כח הרצון שלי היה מושך אותי לעשות דברים. הייתי מוכנה לעשות דברים גם אם אני לא נהנית מהם כל כך, בשביל להגיע למטרה הנכספת. והייתי אפילו נהנית מהם כי הרגשתי איך הם מקרבים אותי יותר ויותר אל היעד. ועכשיו את אותם הדברים בדיוק כבר כאילו פחות חשוב לי לעשות.

-יכול להיות שהמטרה חשובה לך פחות?

-הממ.. אני לא יודעת. אני לא חושבת שהיא חשובה לי פחות, אולי אני פחות מאמינה שאצליח להגיע לשם.

-ואם לא תצליחי להגיע לשם, אז מה?

-אז כלום. אז אהיה פחות מאושרת, פחות מסופקת, ודאי אנהל שגרת חיים אפורה ומשעממת בעבודה שלא אהנה ממנה. כמו היום. אחיה מסופ"ש לסופ"ש, אעביר כל יום, כל שעה, כל דקה בציפייה שהזמן יעבור כבר והשבוע יגמר כדי שאוכל להינות בסוף השבוע, מה שגם בטח לא יקרה, כי אעדיף לא לעשות כלום ולהעביר כך את הסופ"ש.

-אז את אומרת שאם לא תצליחי להגשים את יעודך תמצאי עצמך במקום בו את בשום אופן לא רוצה להימצא, ובכל זאת את לא מנסה להגשים את עצמך.

-ניסיתי. זה לא שלא ניסיתי. וזה לא שניסיתי וכשלתי והפסקתי. פשוט הפסקתי, אני לא ממש יודעת למה. אולי זה כן בא אחרי כשלון שחוויתי, אבל אני לא רואה את עצמי כאחת שנכשלת ומתייאשת, אני לא ככה בדרך כלל. אולי זה הוציא לי את החשק לנסות שוב, אבל בדרך כלל אחרי נפילה אני קמה, משתקמת וממשיכה ללכת.

-אז אולי זו העבודה שלך שנתנה לך טעימה מהחיים שאת לא רוצה שיתקעו לך.

-אולי, אבל אני לא יודעת. זה יכול להיות זה או זה או משהו אחר שאני אפילו לא יודעת. אבל כך או כך אני רוצה לצאת מזה, אני רוצה לצאת מזה ואני לא יודעת איך!!!

-אולי את צריכה לחדש את המוטיבציה. למצוא משהו חדש שנותן לך מוטיבציה.

-כן, אבל זה לא שהמוטיבציה נעלמה ככה ביום אחד. לאט לאט התחלתי לא לאהוב לעשות תרגילים בפיתוח קול, והייתי עושה בכל זאת, ולאט לאט התחלתי לעשות פחות ופחות ולוותר לעצמי, עד שבכלל כבר לא עשיתי, ובסוף גם הפסקתי ללמוד. אני כל כך מתביישת בזה, ואני גם ממש מרגישה את ההבדל. חשבתי שפרוייקט חדש יגרום לי לרצות להשתפר, לעשות תרגילים, אבל זה לא ממש עבד. במשחק אולי זו הייתה הדחייה בניסן נתיב שהפילה אותי קצת למטה, ופשוט נשארתי שם כי לא היה מה שירים אותי בחזרה למעלה. חשבתי שהשנה החדשה בענת תשקם אותי, אבל זה עוד לא זה. בעבודה, אין לי שום רצון לבוא ולעבוד. הכל נראה לי כל כך חסר טעם, כאילו אין בי באמת צורך, ואין בעצם שום סיבה להיותי כאן.

-את חושבת שזה קשור אחד בשני?

-אני באמת לא יודעת. זה נראה כך, כי הכל בא ביחד פחות או יותר, אבל יכול להיות שאחד גרר את השני ולכל תחום יש פתרון משלו ולא פתרון אחד כולל לכולם.

- ואיך תוכלי לדעת?

-לא יודעת איך אני יכולה לדעת, וגם אין לי את הכוחות להתחיל לחפש ולחשוב ולהוציא את עצמי מזה, כי אם היה לי את הכוח הזה, לא הייתי נמצאת בכלל במצב הזה. אני צריכה עזרה עם זה!

-ומי לדעתך יכול לעזור לך עם זה?

-לא יודעת מי! לא יודעת מי ולא יודעת מה! אם הייתי יודעת לא הייתי פותחת את הנושא הזה, נכון?

-אוקיי, תירגעי, אני מנסה לעזור לך להגיע לזה. את תגיעי לזה בסוף, את יודעת.

-כן, אני מניחה... אבל זה כבר יותר מדי זמן, זה נמשך ונגרר ונמאס לי מזה, נמאס לי מהריקבון הזה!

-דינג-

-אוי, נגמר לנו הזמן, איך שהזמן רץ כשנרקבים, הא?... נמשיך בשבוע הבא.