בא לי פיצה. פיצה עם זיתים שחורים ופטריות. בא לי טונה. או פטה טונה. עם קרקרים. בא לי גבינה לבנה. או קוטג'. בא לי גבינת עזים. בא לי לטעום גבינות שמעולם לא טעמתי. בא לי גלידה. שוקולד רום צימוקים. בא לי לטעום את המגנום החדש. ואח"כ לאכול את המגנום האהוב עלי עם 60% מוצקי קקאו ושוקולד צ'אנקס שעוטפים גלידת שמנת בטעם שוקולד. שיו. בא לי שוקולד. מריר. בא לי את השוקולד היחיד שנשאר לי מלפני פסח שרותם הביאה לי ממקס ברנר ולא הספקתי לאכול. בא לי את הפקאנים המצופים של מקס ברנר. בא לי מקס ברנר. ופל בלגי וקוקישייק. לא, לא, קרפ שוקולד עם סוכריות גומי. לא, לא, הבורקס שוקולד שהם היו עושים וכבר לא קיימים במקס ברנר!! בא לי את האוכל של פסח. בא לי מצה עם חמאה. בא לי מצה עם שוקולד. בקושי הספקתי לאכול משהו הפסח הזה. בטח שלא מצה עם שוקולד. בא לי את האוכל של אמא. והקציצות. והבשר. בא לי על האש. בא לי צלעות טלה. בא לי סטייק. עסיסי כזה, מלא שומן והמנמנמנמנמ (ריר). וגם צ'יפס.
בא לי לחם שחור.
אבא הביא לחם שחור, והריח, וואו.. הריח שלו. הוא קורא לי. אחזתי אותו בשתי ידיים בעודו בשקית, והרחתי ככה עמוק עמוק. איזה ריח. ריח של ילדות. בא לי לחם שחור.
מצחיק שלא בא לי ירקות ופירות. זה רק מראה כמה אני בקושי אוכלת וזה לא חסר לי וזה לא טוב. אבל זה לא קשור עכשיו.
בא לי לאכול, בא לי לקחת משהו טעים, לשים בפה וללעוס. ללעוס! (זה נשמע כמו מונולוג מתוך מחזה של חנוך לוין)
כבר שבוע שלא לעסתי.
נשבעת שזה החלק הכי קשה בעקירה הזו. הכאבים החזקים עברו אחרי איזה שלושה ימים, ומשככי הכאבים בסוף התחילו להשפיע. אבל עכשיו אני סתם נפוחה ולא יכולה ללעוס.
ניסיתי שלשום לאכול משהו ממש טעים שאמא עשתה. בסטילה. זה משהו טריפולטאי שעשוי בעיקר מפירה ובשר טחון. אבל למרות שהבשר טחון- לא הצלחתי ללעוס אותו. כאב לי. אבל לא יכלתי לוותר. שמתי את הביס בפה- ובלעתי. ככה בלי ללעוס. עד שסיימתי הכל.
זה בכלל לא היה כיף. בכלל לא היה טעים כמו שזה אמור להיות.
אז כל מה שאני אוכלת כבר שבוע זה מילקי. מילקי, ופירה בטעמים.
התחלתי עם פירה רגיל, ואז כשנמאס לי שיש ריח כל כך טוב בבית ואני אוכלת פירה, שמתי את הרוטב של הקציצות על הפירה. ואת ציר הבשר. אפילו את המיץ של הסלט.
עשיתי לעצמי פירה בטעמים. יש לציין שהבשר היה טעים במיוחד.
בא לי לטבול חלה בתוך סלט ולאכול!!!!!!!
זהו. הוצאתי גם את זה.
נמאס לי, אני הולכת לנשנש רסק תפוחים.