היי.
את לא מכירה אותי, אבל אני מכירה אותך.
למען האמת, אני חייבת לך תודה. תודה על מי שהיית.
בזמנים הקשים או השמחים, בטוב שהיה בך וברע- את בנית את מי שאני היום.
כמה שאת חושבת לפעמים שיכול להיות יותר טוב ושהלוואי והיה אחרת- אני שמחה שלא. אני שמחה שאת עוברת את כל מה שאת עוברת בדרך הזו בדיוק.
כי זה מה שהביא אותי לאן שאני, זה מה שהפך אותי למי שאני. ואני די מרוצה.
אני יכולה להגיד לך שהבעיות החברתיות- יעברו. רק עניין של זמן. זמן שבא לחשל אותך ולהפוך אותך לאדם טוב יותר.
אני יכולה להגיד לך שההורים שלך פתוחים לקבל ביקורות וגם אם הם טועים- את יכולה להסביר להם את הצד שלך. הם יבינו.
אני יכולה גם להרגיע אותך שהם תמיד יהיו לטובתך. גם אם זה לא תמיד נראה ככה. למרות שבד"כ זה כן נראה.
אמנם את מקבלת ציונים מעולים בכל המקצועות, אבל אני יכולה לגלות לך שבחטיבה זה קצת ישתנה, ואל תבהלי אם את לא מצליחה במקצועות שלא מעניינים אותך. את לא באמת תצטרכי אותם. תמיד ידעת מה טוב לך ומה לא, מה את צריכה ומה מיותר לך.
כמובן שתצטרכי את כל הידע הזה, מיותר ככל שיהיה, בשביל הבגרויות, אבל את יכולה להירגע כבר עכשיו- עברת את כולן.
את תלמדי כמה דברים על חברות אמיתית, על אהבה, וגם על אנשים רעים ועל טפשות.
תלמדי שמישהו שאת סומכת עליו היום, יכול לבוא מחר ולהפנות לך את הגב, או יותר גרוע- לבגוד. לא תמיד תביני למה. ולפעמים הם סתם מקנאים. למרות שזה נראה לך מוזר- כן, יש במה לקנא בך. אני יודעת שאת לא רואה את זה מאיפה שאת עומדת היום.
הייתי אומרת לך לא להקשיב לאמא כשהיא תגיד לך ש'ילדה בגילך לא צריכה חבר, היא צריכה להשקיע בלימודים', כי זה יתקבל אצלך באופן קשה מדי וישפיע עלייך יותר מדי, אבל בת'כלס, אם לא היית מקשיבה לה, אז לא היית נתקעת במשך כל גיל ההתבגרות ויותר עם המחשבה שאמא שלך לא תקבל את זה, ואז בעצם זה היה משנה את מי שאני.
אז אני רק אגיד לך שגם כשיהיה לך קשה ותאבדי תקווה בעניין (וזה עלול לקרות די הרבה בעתיד)- זה בסדר, זה יסתדר.
כנ"ל לגבי תספורת "אבי" הידועה לשמצה- אם ההורים שלך לא היו עושים את זה, סביר להניח שהיית מפספסת כמה שיעורים לחיים.
מה שכן- ההורים שלך לפעמים מבטיחים הבטחות רק כדי לגרום לך לעשות משהו. הם לא יקיימו אותן.
לא יודעת, אולי הם כן התכוונו לקיים אבל אחרי שמילאתי את החלק שלי בעסקה- הם כבר לא ראו צורך למלא את חלקם... כי הם קיבלו את רצונם.
הייתי אומרת לך גם לטפל טוב יותר בקוקה, אבל אני כבר לא יודעת- גם אני כנראה לא מקדישה די תשומת לב לצ'ואי.
מי זו צ'ואי? אה... את עוד תכירי אותה.
בגדול, את כבר יודעת מה לעשות.
ואם את לא יודעת, את תדעי בבוא העת, ותעשי את הדבר הנכון.
רק תמשיכי בדרך שלך ותמיד תעשי את מה שאת מאמינה בו, ותילחמי על הדרך שלך אם את מאמינה שהדרך בה מובילים אותך שגויה.
יש לך מצפון ענקי. את אוהבת מכל הלב, יש לך ים של סבלנות, שאולי עם השנים מתחילה לדעוך... את רודפת צדק, נלחמת עבור מי שאת אוהבת ומי שנעשה לו עוול שלא בצדק, תמיד את נכונה לעזור. את יודעת להבחין בין טוב לרע, יש בך המון עומק ואת לא רואה באופן שטחי כמו כמה אחרים שאת מכירה. את חכמה ונבונה, יש בך ערכים של נתינה ואהבת הזולת, את יודעת להעריך את הדברים הקטנים והחשובים בחיים, ולא כל כך מבינה איך אפשר לא לראות אותם, ואיך אפשר לנהוג ברוע לב ולעשות רע לאנשים.
בגדול, למרות גילך הצעיר, את בנאדם טוב יותר מכמה אנשים שאני מכירה היום.
כל זה ואת עדיין לא אוהבת את עצמך, בעלת דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוכים.
אבל גם זה בסדר. גם זה בא ללמד אותך המון על החיים. וזה יעבור.
אני יכולה להגיד לך שבגיל 24 את ממשיכה להיות רב מי שהיית פעם, אבל את אוהבת את עצמך, יודעת מה את שווה, והביטחון העצמי גם השתפר מאוד, אבל יש עוד הרבה עבודה בנושא הזה. עד גיל 24 הגשמת לא מעט חלומות, הלכת עם האמונה שלך ולא נגרתת אחרי הזרם כשידעת שגם אם זה נכון לאחרים- זה לא בהכרח נכון לך. סללת לך דרך משל עצמך ואת הולכת בה.
לא נכנעת (עדיין) ללחצי הסביבה, וברב התחומים הסתדרת- עם האמונה שלך, קצת תמיכה מאחרים והרבה תמיכה מעצמך. הקשבת לעצמך, הקשבת גם לאחרים, אבל אף פעם לא עשית משהו אם לא היית שלמה איתו בעצמך. בסך הכל את יודעת הכי טוב מה טוב לך.
תמשיכי להינות ולהיות בדיוק מי שאת,
כי אם תשני משהו- אני לא אהיה מי שאני היום.
ועכשיו כששלחתי את המכתב-
מתי צפוי להגיע אלי המכתב מעצמי של עוד 10 שנים?