אז אתם זוכרים שסיפרתי לכם שעשינו שיווד למוסד הסגור?

(הסבר למצטרפים זה עתה: המוסד הסגור, סרט קאלט פארודי מבית היוצר של היפופוטם הפקות יוקרה, שמוקרן כל חודש בסינמטק בת"א- ההקרנה הקרובה ביום שישי ה-13.2.09 בשעה 23:30.

אספנו כמה חבר'ה בחרנו כמה סצינות מהסרט וצילמנו מחדש בגרסת המעריצים, רעיון שאומץ בעקבות הסרט "קדימה, תריץ אחורה", משם הביטוי "שיווד")

זהו? יישרנו קו?

יפה,

אז הנה אני מביאה בפניכם את השיווד המלא כמו שהבטחתי!

עכשיו, רק שתדעו שזה מצחיק בעיקר למי שראה את הסרט המקורי.

אותו אתם כמובן מוזמנים לראות ביום שישי ה-13.2, ואי"ה לאחריו גם את השיווד על המסך הגדול =)

שבוע טוב לכוווולם,

יעל.

טוב, אז המלחמה הסתיימה, לפחות בינתיים..

אין לי כבר כח להכנס ליתרונות והחסרונות וכל הדעות על סיום המבצע הזה, או הפסקתו וכל ההשלכות לזה..

בימים האחרונים של המלחמה כבר בקושי עקבתי מחוסר כח, ולא הבנתי לגמרי כל מיני החלטות שנלקחו.

אז שיהיה, זה לא שמשהו שאני אכתוב פה ישנה או ישפיע.

כך שהמלחמה הסתיימה בינתיים, ונמאס לי לראות את הפוסט האחרון.

ויש עוד נושאים מעניינים שבד"כ הייתי מרחיבה לפוסט ארוך, כמו הבחירות לראשות הממשלה שלא שמנו לב בגלל המלחמה ופתאום כבר כל כך קרובות,

או הסיפור עם עשרת הפדופילים ששלושה מהם ידועים בציבור ומעניין אותי מי אלה..

הייתי יכולה לכתוב על זה די הרבה אם לא הייתי בעבודה עכשיו, ואם היה לי קצת יותר זמן כמו פעם.

בכל אופן, השבוע אני מסיימת את השנה אצל ענת ברזילי, מרגיש לי כאילו רק אתמול התחלתי ללמוד, אני זוכרת את ההתרגשות, את הכיף, ולא רק בהתחלה, בכל פעם שהיה מגיע יום שלישי במשך עשרה חודשים.

המורים, האנשים.. היה ממש כיף, ואני מקווה שלא נאכזב גם במופע ביום רביעי =)

זהו בינתיים, אין לי הרבה יותר חידושים מזה,

קבלו לקראת שבת מערכון היפופוטם משובח מאין כמוהו:

עד כאן עוד פוסט סתמי שנועד לעדכן סטטוס, לשעשע אתכם ולאחל שבת שלום...

שבת שלום לכולם =))

התחילו להודיע בגלגל"צ בכל פעם שיש אזעקה בדרום.

גם אם זה באמצע שיר. מודיעים שיש אזעקה ואיפה יש אזעקה, וממשיכים.

ואז אני חושבת על האנשים שברגע זה ממש רצים לכיוון מקום שאמור להיות בטוח יותר, מנסים לנחש איפה יפול הטיל הבא, אולי מסתכלים לשמיים, כמו שמסתכלים ללא שליטה אחורה אחרי מישהו שרודף אחרינו, מנסה לקלוט מה הם מרגישים, מה עובר להם בראש, בגוף, כשהם שומעים פתאום אזעקה מתחילה, מה הם חושבים בזמן שהם ממתינים לקול נפץ רחוק או קרוב, או אם הם לא שומעים קול בכלל, איך הם יודעים שזה בטוח לצאת, ובכלל איך אפשר לנהל ככה שגרת יום?

זה עושה לי צמרמורת לשמוע את זה בכל פעם מחדש. מזכיר לי כמה שאני מרגישה בטוחה, וכמה הם שם מרגישים מאויימים, כמה אני עסוקה בשטויות והם עסוקים במלחמה יומיומית בכל רגע על הזכות להגן על החיים שלהם, כמה שאני יכולה להרשות לעצמי להיות רגועה, לישון בשקט, והם צריכים להיות מוכנים כל הזמן, ללא מנוחה, ללא הפוגה.

גורם לי להבין כמה שאנחנו קטנים וכמה שהחיים האלו זו מתנה. זה יכול להסתיים בכל רגע, בכל מקום.

לפי דעתי צריך להודיע גם בטלויזיה. בערוצים המסחריים, לעצור את השידור, לשים שקופית של אזעקה. לעורר קצת את החיים פה במרכז ובצפון, אנחנו שאין לנו מושג מה זה לחיות את השגרה בחודשים האחרונים (או בשמונה השנים האחרונות) כשבכל רגע יכולה להיות אזעקה שמשמעותה שיש לך מספר שניות בהן אתה צריך גם לקלוט את זה, גם להזכר מהן פקודות העורף במקרה כזה, גם להסתכל סביבך, לזהות מקום מוגן ולהספיק לרוץ לשם.

אין לדעת איפה תפול הרקטה הבאה. גם למי שמשגר אותן אין מושג.

רצים למקלט ומקווים ששוב היא תיפול בשטח פתוח, וכעבור מספר דקות יודיעו ברדיו ש"אין נפגעים ולא נגרם נזק לרכוש".

הייתי רוצה לחזק את ידם של החיילים, של המפקדים ושל כל האזרחים החיים או לומדים או עובדים בדרום בימים טרופים אלו.

הייתי רוצה לקוות שזה יסתיים במהרה ובשלום, ואולי אולי גם יביא איזו תועלת או התקדמות מסויימת.

הייתי רוצה לקוות שבתום הקרבות נראה את גלעד בריא ושלם מהצד הנכון והטוב של הגבול.

ועד אז אאחל לכם שבת שלום, כמה שיותר שקטה ושלווה בכל חלקי הארץ.

ושנה טובה כמובן, שתהא זו שנה טובה בהרבה יותר מקודמתה.

אני את הערב הזה אעביר באסקפיזם מוחלט בעוד משתה היפופוטם מוטרף מאין כמוהו בסינמטק בת"א.

מוזמנים לברוח איתי, רחוק רחוק מהמציאות.