עומדת על צוק, לוקחת נשימה עמוקה.

הנוף מרהיב מאין כמוהו, הגובה כ-300 מטר מעל פני הקרקע.

אני נמצאת שלושה צעדים בדיוק מהקצה.

אני עומדת לקפוץ.

אני קשורה ומאובטחת. כולם מסתכלים ומחכים שאצעד ואתן לעצמי ליפול. ארפה את כל השרירים, ופשוט אתן לעצמי ליפול, סומכת על חבל הגומי שמחובר אלי.

אני יודעת שהוא יחזיק אותי. אני יודעת שהוא לא יאכזב. ועשו את זה עוד מליון לפני. אבל הצעדים שלי עדיין מהוססים. קטנים קטנים.

אני רוצה לקפוץ. יותר מוכנה מזה כבר לא אהיה. רק צריכה לקחת את הנשימה הזו ולעשות את זה בבת אחת, כמו למשוך פלסטר.

אני לא מתחרטת. לא נסוגה. לא נרתעת מהגובה. אבל עם זאת, ישנו החשש הטבעי הזה, של הגוף שמגונן יותר מדי, ותמיד נותן אותותיו לפני הדברים הכי כיפיים ומדהימים בחיים, שפשוט עשויים להסתיים ברע או בכאב.

האדרנלין בגוף כבר משתולל. זהו, אני מוכנה.

כולם מסתכלים. בוחנים. כבר אין להם סבלנות לחכות. "למה היא משתהה, זה שהיה לפניה קפץ בשניה".

חלקם מתייאשים כבר מלחכות. שיעלמו. שילכו. ששש... משתיקה את הקולות בראש. עכשיו אני לבד עם עצמי. אני והחבל.

רק שאתה לא תתייאש לי. רק עוד קצת, הנה, אני עוד שנייה כבר בקצה.

רק להפנים שעכשיו זה בטוח. שאתה לא תרפה, שלא תתן לי ליפול.

גם אם יהיה לי קשה לקפוץ.

רק אל תרפה.

הנה זה בא.

בהמשך לפוסט הקודם, יצא טריילר לשיווד המוסד הסגור,

ובגלל שאני מתחשבת ולא רוצה שתשארו מחוץ לעניינים כשכל הארץ תדבר על זה (כמובן שזה יקרה), הבאתי לכם את הטריילר/טיזר באורך של 30 שניות או משהו..

את השיווד המלא (באורך כ-10 דק'! כשאורכו של הסרט המקורי הוא 40 דק'.. נסחפנו?) תוכלו לראות בקרוב כמו שהבטחתי ביו טיוב, ואי"ה גם פה אשים לינק כדי שלא יכאבו לכם האצבעות מלהקליק יותר מדי.

השאיפה היא שיום אחד הבלוג הזה יהפוך לכלבו והאתר היחיד שתצטרכו יהיה זה. כל מה שתרצו יהיה פה, הבלוג שלי יהיה עמוד הבית של כל אדם בעולם והאינטרנט יפשוט רגל!!!!!!! (זה כן הגיוני, זה כן)

אבל בינתיים זה עוד לא קורה, אז תמשיכו לאמן את האצבעות.

אז כןןן נוו, נחזור לנושא המקורי של הפוסט:

http://www.youtube.com/watch?v=FgajEZaleKk&eurl=http://www.new.facebook.com/group.php?gid=4730803949&ref=ts

אני בעבודה, אז אני לא יכולה לשים את זה בתור וידאו,

אני יכולה לנסות אבל אם זה לא עובד, השתמשו בינתיים בלינק.

וזהו בינתיים,

שיהיה המשך יום נפלא,

יעל.

כן, כן, זו לא עוד כותרת שנועדה להכניס אנשים לבלוג ואז לגלות שהפוסט לא קשור, או קשור בעקיפין או שזה שם הסיפור החדש שכתבתי...

אכן התנשקתי עם בחורה! אני!

טוב, אז בכל זאת לא הייתה לזה נגיעה של רומנטיקה או משיכה וואט-סו-אבר, ונכון שעכשיו יש לי חבר, אבל גם היא לא חשקה בי במיוחד, ובכלל יש לה ילד בן שמונה. א-הא.

זה הכל היה לשם האמנות, או הרס האמנות, מה שתחליטו שזה יהיה,

ובעצם צילמנו שיווד לסרט! (המוסד הסגור- גרסת המעריצים) =)

היה ממש כיף, אבל לצערי אסור לי עדיין להסגיר יותר מדי פרטים ותמונות בכדי לא להרוס את אפקט ההפתעה שתהיה בהקרנת המוסד הקרובה.

מה גם שגם לי זו ודאי תהיה הפתעה, כי אני לא חושבת שגם אני אראה את הסרט הזה ערוך לפני שאצפה בו על המסך הגדול, וגם אחרי הסצינות היחידים שראו מה יצא באמת ומה צולם הם אלו שצילמו, אבל למזלי אלו אסף ואלה, אז אני סומכת עליהם שזה יצא יפה =)

אני גם סומכת על אסף שתמונות הנשיקה יככבו בפייסבוק ובסרט אקבל קלוז-אפ עצבני, אבל בסך הכל אני מאמינה שהסרט יצא מצחיק לאללה =)

לכל הרוצים לבוא לצפות במה שיצא, וכמובן בסרט המקורי + מערכוני היפופוטם + משתה סילבסטר חגיגי, אנא התייצבו ביום שישי, ה-2.1.09 (09! וו-הוו!) בשעה 23:30 בסינמטק ת"א. אירוע של פעם בעשור!! או לפחות חודש. =)

בגלל שאסור לי לדבר יותר על השיווד, אנצל במה זו להתנצל בפני מי שעוד נכנס לפה ומתעניין, על שאין לי זמן לאחרונה לכתוב, ולא שאין לי מה- פשוט שעדיין לא מצאתי דרך להעלות את זה על הכתב. ניסיתי, אבל אני לא מצליחה למצוא ביטוי לכל מה שקורה אצלי כרגע, זה חדש ומוזר ומפחיד ומרגש ואופטימי ופסימי והכל ביחד לא מוכר לי. זה טוב, וזה מאוד כיף, אבל לא מוכר.

ובינתיים, אני אאחל לכם חג חנוכה שמח, שביתכם ולבכם יתמלא באור, שהמזל יאיר לכם פנים ואהבה ואושר ימלאו את נפשכם בכל רגע נתון =)

שיהיה שבוע חגיגי ומופלא,

יעל.