אתם יודעים, לאחרונה יוצא לי לחשוב על אהבה, זוגיות, מערכות יחסים ושאר ירקות.

אני מרגישה דחף למלא את החיים שלי באלו הנ"ל (טוב, לא כל כך לגבי הירקות).

אני כאילו מתגעגעת לתחושה הזו, שכל הגוף שלך מלא בהתרגשות וצחקוקים.

טוב, אולי נדלקתי על מישהו. אבל רק אולי. נניח ברמה תיאורטית היפותטית שנדלקתי על מישהו.

אז אני מתחילה לתהות לעצמי למה אני כבר לא יוצאת לדייטים. לאחרונה אני תוהה לעצמי מה כבר יכול להיות כל כך גרוע, ולמה בכלל הפסקתי.

אבל אז אני נזכרת.

אני נזכרת שגברים זה חרא.

אני נזכרת שהם נורא שטחיים.

אני נזכרת שאסור אף פעם לסמוך על גבר ב-100%,

שגברים כמו בסרטים (אהממממ-דני-סטודיו60!) אין במציאות,

שהם מחפשים רק סקס,

שהם לא מסוגלים להשתמש כראוי במוח שלהם,

שלא נדבר על כושר שיפוט בריא

או ריסון עצמי והצבת גבולות,

שכל הגברים אותו דבר,

שאין גבול לאינפנטיליות שלהם,

שהם דוחים,

שהם לא מסוגלים להבין,

ושיש להם נכות רגשית.

בסוף אני גם תמיד נזכרת שהם נורא.. אבל נורא.. יפים....

וזה משכיח את רב הרשימה למעלה.

אז כתבתי אותה. שלא אשכח.

=)

תכננתי לפרט, אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד שאני חושבת שהכי טוב להשאיר את זה ככה =)

אופוריה =)