הוא עוד יחזור, אני פשוט לא כותבת כל כך לאחרונה, ונמאס לי קצת לכתוב פה יומן.

אני צריכה לחזור לכתוב.

אז מה שקורה בתקופה האחרונה זה בעיקר טירוף,

אין לי מושג מה טוב ומה לא טוב, פשוט טירוף.

אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות בשנה הבאה ואיך אני מתכוונת לקדם את השאיפות שלי, אם מבחינת משחק ואם מבחינת כתיבה והקלטת חומרים.

אני חייבת לעשות משהו.

בינתיים אני פשוט עושה את כל מה שאני יכולה שיכול לעזור, לתרום, לשפר, לפקס, למקד וסתם כיף,

מה שכולל סרטי סטודנטים, אודישנים, סדנאות, שישו ושימחו.

כסף, אין לי, אבל החלטתי להפסיק להתחשב בזה, כי זה פשוט עוצר אותי. "לא, אני לא יכולה לעשות את זה, אני לא יכולה לקבל את זה, כשיהיה לי כסף אעשה." נמאס לי לחכות, לא יהיה לי כסף בקרוב, ואם אמצא עבודה נורמלית- אז לא יהיה לי זמן לעשות את כל הדברים האלה.

לכן אני עושה הכל כרגע, עד שאדע איפה אני עומדת, בהמשך לעדכון האחרון- עדיין אין לי מושג לאן חיי ממשיכים מפה.

רק שבמקום להחליט בעצמי ולחשוב ולהיות מתוסכלת, אני נותנת לחיים להחליט בשבילי. אני לוקחת הזדמנויות, עושה כל מה שנקרה בדרכי, ומה שיהיה טוב, יהיה טוב, מה שלא- לא.

אולי איזו דלת תיפתח איפהשהו. אבל לא אפסיק לנסות.

זה אני אומרת אחרי נסיון של כמה עשרות דלתות, איני יודעת כמה המסדרון עוד ארוך וכמה מאות או אלפי או מליוני דלתות יש והאם ומתי אתייאש. בינתיים אני עוד פה, עם המון כוונה ואיזושהי בערה מבפנים. משהו שדוחף אותי. איזה פאשן כזה, נו, מה המילה בעברית.. בדיוק, זה.

היום ואתמול השתתפתי בסרט במסגרת פרוייקט 48 שעות, אני עכשיו מבואסת תחת אבל זה רק בגלל שאיבדתי את השרשרת שלי. השרשרת האהובה הסנטימנטלית שלי, שהייתה של סבתא.

אז זה נורא כואב לי, מתסכל, מעצבן. חיפשתי בכל מקום שיכלתי להעלות על דעתי, אני זוכרת שהורדתי אותה על הסט, כל הסיכויים שהכנסתי לתיק, ולא יודעת מה קרה לה אח"כ. נפלה על הרצפה, נפלה כשהוצאתי את המפתחות או משהו מהתיק, אלוהים יודע, אבל הפכתי את העולם היום ולא מצאתי.

אז זה מבאס לחלוטין.

אני גם עייפה מאוד כי צילמנו עד 5 בבוקר והתעוררנו ב-9, אז אני על שלוש שעות שינה, עם המון בכי עצור שרק חלקו שוחרר, בלי אוכל היום חוץ מקצת דגני קראנץ' ללא חלב, פרוסת עוגת בראוניז ועוגיה, ובנוסף לכל זה, קשה לי לנשום משום מה. כאילו, נשימות כבדות כאלה, כואבות בחזה.

אני צריכה לאכול, אני צריכה להתקלח, אני צריכה לישון, ואחר כך ארגיש כמו חדשה, אני מנחשת.

אבל בינתיים אני עוד קצת פה.

לריטה יש יומולדת היום, אנצל במה זו לאחל לה מזל טוב, למרות שאיני יודעת אם היא עדיין קוראת פה. אבל מזל טוב בכל מקרה.

וזהו להפעם, תחזיקו אצבעות שהפוסט הבא יהיה כבר איזה שיר.. פףףף..