יש לי מלא מה לכתוב!

על ההשלמה שהגיעה רק עכשיו שהסתיו כאן,

על החורף שיגיע,

על מראה תל אביב ביום של מפגש ישראבלוג,

על הדיסק שאני מחפשת ולא מוצאת אפילו מי שמוכן להזמין,

על אנשים מקסימים,

על האודישן,

על נוסטלגיה,

ועל אהבה במובן הכי תמים והכי מתוק שלה.

אבל אין לי כוח.

אז באסה לכם.

=)

זה אמור היה לבוא אתמול לפני הצום, אבל ישראבלוג לא עלה לי.

בגלל שהיום בכל זאת היום ולא אתמול, אפתח בכך שהצום עבר קל, ברוך השם, אני כל כך מעריכה את זה, כי אני רואה כמה אפשר לסבול...... וכמו שאני מכירה אותי- זה יגיע גם אלי מתישהו. אז בינתיים אני פשוט מעריכה.

ועכשיו בחזרה לאתמול:

קיבלתי במייל בעבודה את הדף הבא:

(אם תלחצו תוכלו גם באמת לקרוא)

אמנם שלחו אותו יותר בגלל העצות לצום, אבל תשומת לבי הוסבה דווקא לטקסט שלפני הטבלה. זמן חשבון נפש.

מוצעת כאן בדף דרך אחת לחשבון נפש, וחשבתי לעצמי, למה שלא אקח לי רגע או שניים לענות על השאלות הנשאלות?...

כיצד אני רוצה שיראו חיי בעוד שנה-שנתיים? אני מניחה שבעיצומי לימודי משחק ולימודי פיתוח קול, עוברת אודישנים ולא מתייאשת בקלות. וגם לא בקלות. לא מתייאשת בכלל. מאמינה בעצמי.

כיצד אוודא כי אכן אגיע לשם? אחסוך עוד קצת כסף, אקנה אוטו, אחסוך עוד קצת כסף, אתחיל לחפש מורה טוב לפיתוח קול, ואני מניחה שאנסה להתקבל לבית הספר של ענת ברזילי, קצת נשבר לי מבתי הספר הגדולים- ביתצבי/נתיב/לוינשטיין, אבל אין לדעת. מה שכן, אם תכנית א' לא תצלח- אולי אעשה מכינה היכנשהו, יש הרבה מקומות אפשריים.

האם יש לי מטרות מציאותיות יותר, לטווח הקצר? אוטו זה בטווח קצר יחסית, אני מניחה.

כיצד אבדוק את התקדמותי? תשאלו את המורה לפיתוח קול. סתם, לאדעת, אני מקווה שלא אתברבר סתם עד שאתחיל ללמוד, כמו שאני עושה תמיד.

אתם יודעים, עשיתי גם את שאר השלבים, אבל יצא סתם מעפן, אז מספיק.

אני גם עייפה נורא,

ובעיקר לא זוכרת מה עוד רציתי לכתוב. היה די הרבה.

אהה, סיימתי את 'מישהו לרוץ אתו, כבר שלשום, אבל הבלוג לא נתן לי לעדכן אתמול.

יש לי מה להגיד, אבל אין לי כוח. בסה"כ ספר יפה.

התחלתי לקרוא את 'יומולדת שמח, נוח' והפילוסוף הזה מעייף! אבל אני עוד נותנת לו הזדמנות, אני רק באיזה עמוד 80... מכירים את זה שמישהו כל כך חכם שהוא כבר ממש מטומטם? אז לא החלטתי עדיין אם זה ככה או הפוך. בכל אופן, די מסתייגת מהרעיון הכללי שהוצג עד עתה, אבל יש עוד דרך ארוכה.

לאדעת מאיפה נחתה עלי העייפות הזו, אני גם לא יכולה ללכת לישון עד שיאניבבבבב (אהםםם) יתחבר וישלח לי את התמונות (איזה כיף זה הפן הזה, אני אומרת לך, יאניב!)

טוב זהו, עבר עלי שבוע עמוס מאוד ודי קשה,

ועומד להתחיל עוד אחד כזה, עמוס מאוד וקצת יותר קשה. אבל לפחות כזה שמסתיים בחג ולא בצום...

זזתי לבינתיים,

טה טה.

(איזה פוסט גרוע... חבל, דווקא היה פוטנציאל)