Unintended

אין מספיק עמודים לספר הבלוג הזה לספר

את כל האמת, הזכרונות והאהבות.

אין מספיק מילים בתווים פה כדי לכתוב

מה המקום הזה מסמל.

ולכן הגיע הזמן לשחרר.

כולם כבר עזבו והחגיגה נגמרה,

כל האהבות הישנות, החברים הסודיים, כולם התפוגגו מהאתר

ואיתם הסודות.

יש דברים שלא משתנים ואולי לא ישתנו

אבל פה, זה כבר לא יכול לקרות.

אין מספיק רגשות בעולם

שיספרו את כל הכתוב פה,

וכל הזכרונות האלה כמו מלח על פצעים חשופים

מספר כמה השתניתי, נחשפתי, התבגרתי.

ועם זאת, איך יש דברים שברצוני לשנות.

כל הכעסים, האכזבות, האהבות

את כולם אני אקבור

ואשאר עם שלווה, ועתיד מחוייך

בו לא אצטרך מקום אנונימי כדי לפגוש באמת שלי.