רק פעם אחת הייתי רוצה שיהיה מישהו שיקשיב לכל השטויות והברבורים שאני מוציא מהפה, מישהו שירצה ויהיה מוכן לשמוע את כל החרא שלי בחיים, מישהו לשפוך בפניו את הלב.
ומי, חוץ מבלוגי הנאמן, יהיה מוכן לעשות זאת?
זה פשע להתבכיין? אני לא מבין, למה לכל העולם מותר להתלונן ולי אסור? חסרים דבירם להתבכיין עליהם? אם זה שפר את ההרגשה, מקל מהמעמסה על הראש, או הלב, זה כל כך נורא לעשות את זה?
למה אני זוכה רק לחרא מהאנשים שבהם אני בוטח? למה האנשים שאני אוהב הם אלה שנותנים לי כזו סטירה, ואני לא מדבר כדי להעיר אותי ולרים אותי על הרגליים, אלא כדי להפיל אותי עוד יותר למטה.
אחר כך מתפלאים למה יצאתי כזה כלומניק בחיים האלה.
המממ, שנייה, בואו נחשוב על הדברים שאני עושה טוב...
לא הרבה, אבל מצאתי כמה: אני יודע חמש שפות,
אני יודע לנגן בגיטרה ובבס,
אני יכול לרדת לבחורה באופן שיגרום לכל אמא להתגאות,
אני יודע לעמוד מול קהל ולהצחיק, לרגש, או לעצבן אותם,
אני יודע לעשן שלוש חפיסות נובלס ביום,
אני יודע לשבת בשקט במשך שעות בחדר שלי ולא לזוז,
אני זיין שכל מקצועי,
אני יודע מה להגיד כדי להשיג את מה שאני רוצה.
הבעיה שאני כבר לא יודע מה אני רוצה.
אני לא מצליח להבין למה לאף אחד לא אכפת. זה הפאק הכי גדול שלי. אני מצפה מאנשים שיהיה להם אכפת, וכל מה שאני מקבל זה זין גדול בעין.
אז כל הזין.
שבוע טוב, תחיו את החיים שלכם, תהנו עכשיו, כי מתי עוד תוכלו להנות אם לא עכשיו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עבד פתולוגי לשינה