The Beach House טוס אל הכוכבים. אם תצליח, תהנה. אם לא תצליח, לפחות תהיה בחברה טובה. |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2011
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2011
שביל הבריחה אני נוסע. הרבה ורחוק. אני לוקח את האוטו ונוסע. קילומטרים, דקות, שעות. לפעמים עם סיבה, לפעמים בלי, ולפעמים מחפש סיבה רק כדי להכנס לאוטו ולנסוע, גם אם רק לשכונה הסמוכה. אני נוסע. עם עצמי, עם חברים, עם האוטו או בתחבורה ציבורית. בעיקר אני אוהב לנהוג. הרבה ורחוק.
מחניק לי כאן, משעמם, בודד לפעמים. ועם כמה שאני בלתי ספונטני לפעמים, אני פשוט נהנה לחשוב על רוד-טריפים פוטנציאלים, על בריחה קלה מהבית שאני סגור בו בשעות היום לאחרונה. ולא מתוך הכרח, זה פשוט המצב.
לא רע לי. בכלל לא. אבל משום מה הגיחות מחוץ לבית, מחוץ לעיר, מחוץ למסגרת, עם חברים או סתם לבד, פשוט עושות לי טוב. אני לא מחפש את עצמי, אני מחפש את החופש שלי, מחפש לממש ולמלא אותו. סופסוף, אני מניח. אני מקווה שאני לא סתם משלה את עצמי או מבזבז את הזמן. בנתיים, אני נהנה ממה שיש.
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-
| |
| |