אתמול שפכתי את ההיסטוריה של 4 השנים האחרונות בחיי בפניי מישהו על מסך אחד של מסנג'ר. זה הכול. בתימצות, באופן מכוון כל כך עד שכאב לי לקרוא את זה אח"כ בעצמי.
תמיד חשבתי שאני סתם עושה סיפור, ושמחלה או שתיים, או מוות של קרוב משפחה אוחוסר תקשורת עם מישהו קרוב הם סתם דברים שאני מנפחת ושיש דברים הרבה יותר גרועים, ופתאום זה הכה בי. אני אדם דיי חזק.
האמת שהיה לי כיף לא נורמלי פשוט לשפוך הכול. לספר את זה בקלילות כזאת, כי הכול כבר מאחוריי, וכי זה כבר ממש לא משנה והכול בסדר עכשיו. או משהו כזה XD.
ובכל מקרה, זה היה פשוט... קל. פשוט כיף. אני צריכה למצוא עוד אנשים נחמדים שאני לא מכירה לספר להם את השטויות שלי :)
אבל האמת שהיה קצת מוזר לספר את כל זה לאדם שלא דיברתי איתו כמעט 4 שנים בגלל התאהבות מטופשת ותחושת נבגדות נוראה, אבל אני דיי מבינה את עצמי של אז. באמת הייתי קטנה ומאוהבת ועיוורת.
חבל שעכשיו אני כבר אפילו לא יודעת איך להיות כזאת.
אני לא חושבת שאני בנאדם טוב במיוחד. זאת אומרת, אני בסדר, אבל... טוב, אני לא. אני גרועה.
חצופה, פרפקציוניסטית, מתנשאת, טיפשה, חושבת שיודעת הכול, שמנה, מכוערת, חושבת שכל העולם מתרכז ואוהב רק אותה, עקשנית, לא מסוגלת לעבוד עם אחרים.
כבר נמאס לי לחלוטין למנות את כל התכונות האלה כל הזמן ולהתבכיין [עוד תכונה נוראה שלי, רחמים עצמיים רגעיים] על כמה שאני דפוקה. אני משערת שאם אני אלמד איך לאהוב סוף סוף ולא להתאהב ולהימנע כל הזמן עד שאני נפגעת/מרחיקה/מתנגשת בקיר הזכוכית של המציאות, הכול יהיה יותר טוב.
מישהו עקב בכלל אחרי המשפט האחרון?
טוב, נו, לפחות אני מבינה את עצמי.
התחלתי לשים לקים כל הזמן. למה? אני לא יודעת, אולי זה נותן לי בטחון. הרגשה של ניצחון קטן, משהו כמו "לא אכפת לי מה אתם חושבים, אני עושה מה שבראש שלי". סוג של שכנוע עצמי, אולי.
לפחות זה גורם לי לא לקסוס את הציפורניים כל הזמן. הן אשכרה גדלות עכשיו!
דיי כיף, אם תשאלו אותי.
הצבעים שכבר היו:
[.] תכלת מטאלי
[.] ורוד זוהר [Pink]
[.] כחול בוהק [Shocking Blue]
[.] סגול בוהק [Deep Purple]
אני חושבת שאני אעשה מזה רשימה XD
וגם את הקטע של הלהקות אני צריכה להמשיך.
יאללה, איפה גרין דיי והוויט סטרייפס? XD
[תשובה: עדיין בחנות P:]
כמה כיף לכתוב קטעים מבולגנים. אני מרגישה כל כך רנדומאלית. אולי זה יגרום לי קצת יותר להתמיד בבלוג הטיפשי הזה.
ואולי אני סוף סוף אצליח לסחוט קורא או שניים מהמאגר הבאמת "בלתי נדלה" של ישראבלוג, שמונה, כנראה, כ-10 וחצי אנשים.
בכל מקרה, זה הכול להיום. נחמד לי ואני משועשעת ורגועה ואכלתי יותר מדיי ויש לי כובעים יפים וצעיפים מסבתא אז הכול בסדר.
לילה טוב לכל הקורא, ושיהיה לך מחר מקסים :)
בלאנש
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Blanche