רוחות רפאים.

כל החיים האלה מלאים ברוחות רפאים ואני רק בת 25 ובכלל לא מכירה מישהו שמת.

ישראבלוג היה פעם מקום בו הכרתי אנשים לפי הפגיעות הכי אישיות שלהם.

תפוז היה פעם מקום בו הכרתי אנשים חדשים, נורא דומים לי (מה שהיה מהפכני אז, והיום) שהפכו לחברים לכל החיים.

והיום הכל מלא ברוחות.

ישראבלוג שלי התפרק.

הבלוגים הקבועים שלי נעלמו ואנשים המשיכו בחייהם. נעלמו מהפלטפורמה. עברו לפייסבוק כי יותר מגניב שם, מה זה משנה שאין שם שום דבר אמיתי.

מי יודע מה קורה איתם היום?

עם הבחורה שהייתה חותכת את עצמה - אולי היא מתה? והבחורה האנורקסית שכתבה כל כך מדהים?

נשמע נורא מורבידי. אבל זה היה צוהר לנשמה של אנשים. נשמה לא מצונזרת. לא מוסתרת.

Plain and simple.

נלחמתי על החופש שלי וכמעט השגתי אותו לגמרי.

היום אני מבינה שאיבדתי מעצמי יותר מדיי במלחמה הזו שאני לא ממש יודעת מאיפה להמשיך מכאן.

זה המחיר שלא חשבתי עליו בכלל.

בתמימותי לא חשבתי שיהיה בכלל.