מעכשיו אנחנו נהייה שישיית מילקי. כולנו לבנים ורכים מבחוץ אבל כשמנסים לגלות מה יש בפנים, מגיעים לחלק המבאס...

טוב אז למתקשי הבנת הקריאה מבינינו - אמא שלי בהיריון, וזה אומר שבעוד קצת יותר מחצי שנה (כן, היא כבר בחודש שלישי), יהיה פה עוד זאטוט זב חוטם עם חוצפה בגודל של קנדה, שייקח ממני את שארית הקשר שעוד יש לי עם אמא ("בוקר טוב" במסדרון, ו"אתה ער?" בשתיים בלילה כשאני קם לפיפי...). עכשיו בזמן האחרון אבא ואמא (אמא), מחפשים בקדחתנות רבה שם לרך (עאלק) הנולד.

הבעיה עם אמא שלי, היא שאצלה שם זה מאד חשוב. זה חייב להיות שם בעל משמעות שאיש לא מבין וגם לא מתכוון לשאול (מה שלא ימנע ממנה בכל זאת להסביר), ושם מיוחד שלא נשמע עוד ממטולה עד אילת. במהלך החשיבה המשותפת (של אמא עם עצמה), היא העלתה שמות ממש מטומטמים. היו לה יציאות כמו - לבת: עינית, פועה, גפנה. אבל שהיא החליטה שעם המזל שלה עד עכשיו (חמישה בנים), זה יהיה בן, היא שינתה כיוון ל: יניר, סביון, עינב.

כל החלק הזה העלה ומעלה בי תהיות כמו: אני יודע שהוא הולך לגרום לה הרבה סבל בהקאות, לילות לבנים, השמנה, הלידה עצמה (שבדרך-כלל כוללת התפשטות גם מול סתם סטודנטים חרמנים לרפואה...), אחר-כך זה גם הטיפול בו. אבל בחיאת דינאק, היא בכל זאת אמא שלו. היא עד כדי כך שונאת אותו שהיא מוכנה לתת לו שם כזה? הרי היריון זה רק תשעה חודשים, ואז זה נגמר. אבל הוא יצטרך להיסחב עם שם כזה דוחה, שגם אם בתיכון הוא יצליח להסתיר אותו עם איזה כינוי מטופש, בכל הזדמנות של הצגת שם רשמית (תעודת זהות וכאלה...) הוא יצטרך לחשוף מול לשונם הרכלנית של השאר את שמו.

יצא לי בזמן האחרון לחשוב לא מעט פעמים איך הוא ייראה. אני הרי לא ממש זוכר איך זה כשיש תינוק קטן בבית. אמנם יש לי ארבעה אחים קטנים ממני, אבל ההפרשים בינינו הם לא כאלה שאני יכול לזכור בהם. האח הכי קטן שלי כרגע עוד לא בן 7, וזה אומר שכשהוא היה פה תינוק בבית אני הייתי בגן-חובה או מקסימום בכיתה א', ותסלחו לי שקצת קשה לי לזכור משהו מהגיל הזה. למרות שיש לי זכרונות אחרים מגיל כזה ואפילו יותר קטן, אבל כנראה המוח שלי מחק אוטומטית את הטראומה... יש מצב.

סוף-סוף אני גם אוכל לדעת ולראות בעיניי אם נולדים עם גבות או בלי גבות. אני חושב שכן, אבל יש כמה שמערערים על זה. במקרה לאנשים האלה יש רמת IQ כמו מידת הנעליים שלהם, אבל בכל זאת...

טוב נראה לי שמיציתי לבינתיים את התהיות הזמניות והמתחלפות שלי בנושא הזה. יש לי עוד שישה חודשים וקצת להסתדר איתן בראש. בינתיים, אשמח לשמוע מכם רעיונות לשמות, כי כרגע השם המוביל הוא "עינב", ותודו שזה גרוע...

זהו זה,

ניני.