אין לי באמת בעיה עם הומואים. שיהיו הומואים, שיאהבו בנים, שיעשו מה שהם רוצים. בכיף. אבל לא לידי. לא אצלי. אני לא גזען או סנוב, אני פשוט קצת נרתע מהדברים האלה כמו רוב עם ישראל. אני לא הומופוב. טוב אולי קצת, כמו רובנו. זה לא שאם אני רואה שני הומואים ברחוב מתנשקים אני עובר צד, אני פשוט לא מסתכל...

אז אחרי ההקדמה הזאת, הנה הסיפור שלשמו התכנסנו (אני עם עצמי) כאן היום:

אני וההורים שלי הלכנו לאורחים. אני אישית לא מת לארח אנשים שאני מכיר דרך ההורים וכאלה. זה תמיד קצת מבאס והסמולטוק נגמר תוך פחות משתי דקות. ואז מה? על מה מדברים? מה עושים? הולכים לסלון למצוא את החוט המקשר בינינו - ההורים, ויושבים לראות עם האח הקטן תכניות מצויירות (מה גם אתה עדיין רואה "ארתור"? תשמע, זאת באמת קלאסיקה. אגדה. כן... בדיוק... נכון. טוב. אין עוד מה להגיד...).

במקרה הזה, מדובר בחברים של ההורים, אותם אני מכיר בערך, אבל את הבן שלהם (אה, יש כזה?) עוד לא הכרתי.

אז הגענו, ואני מיד סולקתי לחדרו של הבן. על הדלת היה כתוב: "המקום של טוּף", עם תמונה של קשת צבעונית. נו, כנראה ככה הם קיבלו את הדירה חשבתי לעצמי בתמימות. נכנסתי.

מיד הבחנתי בפוסטר ענק (עזריאלי, בוא תלמד מה זה גודל יא פישר) של דודי בלסר מדגמן פטמות. הוא היה שם, מול המחשב בצ'אט של כוכב נולד, כותב תגובות על זה שאי-אפשר בלי אורן כדורי השולתתתת!!!!!111, ומיד עובר חלון לאיזו הופעה של הגיים בויז (ומגביר לפול ווליום). בעוד הוא מרייר על זה עם הקוצים וממלמל לעצמו "יש לי טריק קבוע פעמיים בשבוע יש לי Love Boy", הפניתי את תשומת לבו אליי.

"היי" קראתי, משותק מהמקום בו אני נמצא. הוא הסתובב אליי וקרא "אמאל'ה מי סה?" (הוא אומר את הז' כמו ס'...). הוא לבש  חולצה תכלת עם נצנצים, שכתוב עליה "גם אני רוצה PEACE".

"אוי, סליחה שהבהלתי אותך, אני ניני"

"אה כן, אתה הבן של (מה אכפת לכם?). ממצב? קוראים לי אופיר, אבל אתה יכול לקרוא לי טוּף, כמו כולם", והוא צחקק איזה מין אָהַא הַא הַא.

הוא ניגש ללחוץ לי את היד (היה לו שם צמיד כמו בפסטיבל שאנטי, ואני הייתי בטוח שזה ממצעד הגאווה...), הושטתי לו יד גם כן, והוא אמר "נעים לי מאות" (גם הד' מחליפה את עצמה לת'). אמרתי לו שגם לי, ובדיוק חשבתי שזה בטח באמת נעים לו...

ישבנו שם ודיברנו (הוא דיבר בפקאצית ואני דיברתי באילֵמית). הוא דיבר על הקאמבק של דנה אינטרנשיונל האורסססת, ואמר מאתיים פעם שהוא פגש את תומוש! ולא רק זה! יש לו גם חתימה מאח של אושרי מהגיים בויז. גם אתה אוהב אותם? טוב נו איזו שאלה מצחיקה, בארור!!!!

בסוף המפגש, שצמצם לי את הIQ וגם הבריאות הנפשית, יצאתי ב"שלום, והיה נעים" (אני מנחש שלו קצת יותר...) ונתקלתי שוב בשלט על הדלת (אה חרוז!) "המקום של טוּף", וחשבתי לעצמי שאת המילה "מקום" אפשר להחליף ב"ארון"...

טוב אז עד כאן הסיקור על הביקור ה... חד-פעמי אני מקווה...

ניני.