היום, אחרי שביליתי בצפייה בפרקים נידחים של עונות קודמות ב"כוכב נולד" ו"ארץ נהדרת", רציתי להיכנס רגע לבלוג לבדיקה חשאית של תגובות. קרה מה שקרה (ועוד מעט תדעו מה קרה), והגעתי למסקנה ש: מזל שיש דגים (או לחילופין: שיש מזל דגים... שנינות כזאת חבל לבזבז. אני כבר קניתי כרטיס טיסה לאולפנים של סיינפלד...).

בקיצור - ניסיתי להיכנס עם שם המשתמש והסיסמא שלי (שמפורטים בסוף הפוסט).

10 נקודות למי שלא ירד לבדוק! וכאפה וירטואלית + גיחוך אדיר שיוביל בהמשך לצחוק שכולל פרכוסים למי שהיה מספיק תמים/חטטן/סקרן = מניאק, כדי לרדת למטה.

בכל אופן, בעודי מנסה להיכנס ולהעביר לאנגלית, גיליתי ש... אי-אפשר. רק עם CAPS LOCK, מה שלא מספיק טוב לי (בתור אחד שעתיד לכתוב לסיינפלד). סתם נו, פשוט יש גם אותיות קטנות... אז בשם המשתמש לא הייתה בעיה גדולה, כי כל האותיות נמצאות בשורת הכתובת של אתרים שביקרתי בהם באותו רגע. אבל כשהגעתי לסיסמא שמכילה את האות ה17 בABC, גיליתי שהיא לא נמצאת באף שורת כתובת. ניסיתי ללכת לעוד אתרים מהמועדפים - ובשום מקום היא לא הופיעה. אחרי קריאת מאמרים שלמים על מלכה (אווווווווף תמיד זה באות גדולה!!!), ביוגרפיה של בבון (למה לא כתבו את השם שלו באנגלית?), ואת כל פרטיה המחריפּים עד קומה של עמותת שקר כלשהו (לא הניב תוצאות), כמעט והתייאשתי.

אתם קולטים שהאנגלים האלה אשכרה יכולים לכתוב מאמרים שלמים בלי Q? למעשה זאת האות המיותרת ביותר. טוב נו, אולי חוץ מלפקאצות (KELLY THE QUEENNNNNNNNNNNN!!!!111).

הם יכולים ללמוד ממנו מה זה יחס לשפה! אצלנו מכבדים כל אות. גם כשלא צריך שמים ה' (איך הייתה הארוחה? מה אכלתה?), וגם י' (אין לי בישביל מה ליחיות יותר), אבל הכי מיוחסת היא ת' (לא עוד שולט כי אם שולטתתתתתתתתתתתתתתתתתת). רגע! שכחתי: !!!!!!!!!!1111.

לבסוף הQלדתי את המילה "אנגלית" בויQיפדיה (אם הם לא משתמשים בזה, אז אני אחזיר לQ את כבודה האבוד! QQQQQQQQQQQQQQQQQQQQ). אחרי קריאה ארוכה ומתישה של כל החומר שלמדתי עד כיתה ד' באנגלית (וחזרתי עליו גם בכיתה ו', ז', ח'...) בשיעורי האנגלית, הגעתי למילה המושיעה, שמתקשרת לכותרת ולהקדמה. לתוהים ולסקרנים, הגעתי למילה Aquarium!!! אז, חברים יקרים, המון תודה שאתם קיימים. אבל זה לא אומר שמותר לכם להתקרב לי לצלחת, ובכלל לחיים. כמו עוד מישהו.

חוץ מזה, לפני שבועיים בערך אחי הקטן יהושע (השמות בפוסט בדויים), החליט כמו שאר ילדי הרחוב הצדדי, השומם והנידח בו אנו מתגוררים שהוא פותח חנות, עם כמה חטיפי בצל שפג תוקפם בברית מילה של סבא שלי, וכל מיני צעצועים שבורים שהוא כבר לא צריך. הוא עדכן כמה בני כיתה של אח שלי וביקש מהם להודיע גם לאמא שלהם שיש לו חנות (מה שגרם לפאדיחה גדולה מצד אחי, שאני במקומו הייתי מתקשר דחוף לחיים צינוביץ', מבקש את המסכה של השרוף ). החנות נסגרה עקב מחסור בקונים שהם לא אמא שלי.

מאז עברו זמנים (שבוע), והטרנד החדש בקרב ילדי הרחוב הוא - אהלים. אז אחי, כיאה לבן רחוב נידח הנגרר אחרי הטרנדים החולפים של חבריו, בנה לעצמו אוהל משלושה כיסאות, אטבי כביסה, ו"שמיכות קטנות" בשפתו ("ציפיות לכרית" בשפתי). אבל אהל (בדיוק כמו בלוג) לא באמת שווה אם אין בו מבקרים...

אז מה עשה איש השיווק והיחצ"נות, שבזמנו הפנוי מבלה בכיתה א'? הכין פתקים אותם הוא עומד ומחלק ליד הקניון (שתי חנויות ובית מרקחת בבניין סגול גדול) לכל העוברים שכנראה כבר לא יהיו שבים...

על זה נאמר: פתאום קם אדם באוהל ומחליט שהוא יחצ"ן ומכין לזה פתק לכל הנקלע בדרכו ליד הקניון...

עד כאן להיום...

ניני העכביש