אז לכל התוהים (והתוהות), אחרי הפרק הראשון, והשני, מגיע פרק המשך שלישי. אז בבקשה לכבות פלאפונים, לסיים שיחות ICQ או מסנג'ר, או פשוט להתחיל לקרוא...

אז אחרי שבפרקים הקודמים עסקנו (מי זה עסקנו? אני ועצמי!) במראה העארס ובחבריו (כפרע עליהם תותחים שלי, חולה עליכם!), הגיוע הזמן לעסוק באחד הדברים שהכי חשובים לעארס, וגם ממלאים לו את רוב הלו"ז (בעיקר אם הוא תיכוניסט...). שימו לב:

פרק שלישי: בוא מכות! נו, בוא אם 'תה גבר. צא צא יא פחדן אמאש'ך מוצ** צא!

עארס לא עארס אם הוא לא רב מכות לפחות שלוש פעמים ביום (מי שקרא את הפרק השני, ונשאר בחיים, יודע שעארס תמיד יעזור לעארס, וזה נמדד בעיקר בקטע של מכות). העארסים מחפשים את זה. אותם לא הלימודים מעניינים (1+1 זה שתיים הנה למה אני לא בהקבצה א'?), בטח שלא המורות (אני אדחוף ת'משקפיים שלה ישר

ל*** של אמא שלה). אבל בניגוד לכל אלה, אין כמו ריב בהפסקה לעיני הקהל השועה והמחמם. אבל לכלכ עארס יש את הסגנון הייחודי שלו. למשל:

1. "בצחוק, אחי, בצחוק". יש את העארס שיודע לדבר הרבה אבל כשה"יריב" שלו מתחיל  ישר הוא אומר לו "סתם סתם מה קרה לך? צוחקים איתך גבר" ולוחץ לו את היד. למחרת הוא יגיד שהוא ריחם עליו.

2. "שאני לא יקום עליך!". יש את העארס המתגונן. בדומה לזה מהסעיף הקודם, גם הצד החזק שלו הוא בעיקר במילים. זה מתחיל בדיאלוג כזה:

*העארס וחבריו נכנסים לכיתה עם אובר-דאווין, ונעמדים ליד שולחן של כמה*

"דוד דוד, הנה דני הקוקסינל הזה. נו, זה שאוהב מאחורה" *צחוק אדיר*

"לא מצחיק"

"שתוק! סתום ת'תחת אמרתי לך! אתה תחטוף מכות!"

"לא מפחד ממך"

"דוד באמאש'ך תחזיק'תי שאני לא אקום על ההומו הזה"

"אבא שלך הומו"

"מה זה? דוד בחיאת, הוא מערב הורים? מה 'תה מערב הורים? בחיים ש'ך אל תקלל ת'הורים שלי ברור 'ך יא בן זונה"

"יאללה טוס טוס לי מהעיניים"

"לא בא לי"

"אז בלי שיבוא לך"

"מה זה מה זה מה זה? מה זה דוד הוא התחצף? בחיאת דוד הוא התחצף? בוא, בוא מכות! אם יש'ך ביצים בוא מכות! נו בוא!"

"עזוב אני לא רוצה להרביץ לך. לך וזהו"

"הופה! מישהו פה מפחד? לך לאמאל'ה שתעשה לך ***"

ואז מתחילות מכות....

העארס: "תפרידו! תפרידו לפני שאני גומר ת'בן בן בן אלף הזה, כוס אמא ש'ך יא קוקסינל מסריח. טוס טוס מפה יא זבל!"

(סליחה על הבוטות, אבל אם כבר מתעדים, אז שיהיה אמיתי)

3. "בואו כולם לט'4 בהפסקה, יש מכות!". יש את אלה שחיים בסרט סטייל WWE (בעעע), וקוראים לכל החמולה שלהם בהפסקה לבוא ולראות מכות ("רצח יהיה שם רצח באמא שלי רצח! אם הוא יוצא חי אני מניאק. הנה, ככה 'תה רוצה? אני מניאק אם הוא יוצא משם חי! איך אני?"). לרוב את המכות האלה מפרידה מורה...

*הערת שוליים: העארס נוטה להסתובב עם התיק שלו, אז בדרך-כלל לפני ה"קרב" הוא זורק את התיק או נותן למישהו לשמור אותו בדרמטיות עם איזה "יאללה, כוס רבאק עארס!" עסיסי ברקע.

*ושוב - טיפ לחנונים: אל תהיו במקום באותו רגע. שכחתם שיש שיעורים באזרחות? והמבחן בספרות? אוי! והבוחן קריאה בערבית? לכו לחרוש, יהיה קטעים עם חוזה ורסאי!

אז זהו זה, מקווה שלמדתם בחפיף על עולמם הרדוד של העארסים, שתכלס הם הדבר הכי ישראלי שיש.

אני אמשיך ליהנות מלבנבנות העור האשכנזית שלי והאמא הפולנייה שתמשיך להזכיר לי לצחצח שיניים...

אמא שלי כל-כך פולנייה, שאתמול היא ממש עצבנה אותי, והתווכחנו והכרזתי על שביתת-רעב. היא נבהלה וכעסה, והחליטה שכעונש אני מקבל היום ארוחת ערב אחרון...

לסיום הרשו לי לצטט את העארס מהכיתה המקבילה: "החיים זה כמו מנה פלאפל - תמיד חסר טחינה"...

שלכם תמיד, עם גופייה צמודה בצבע ורוד זוהר,

ניני.