אני שונא אפונה.

ליתר דיוק: אם יש משהו בעולם הזה, שאני באמת באמת שונא, זה אפונה.

נתחיל בסקירה ויזואלית מהירה: קטן, ירוק, מגעיל ומקומט. נכון - חנונה שהזדקנה! זו ההגדרה שלי לאפונה. אם הייתי טועם את החנונות שלי (כמו אח שלי, הידד לו!), ואז ודאי הייתי נווכח שחנונה ואפונה גם זהות בטעמן. אבל אני לא עד-כדי-כך חסר-חיים, כולה יש לי בלוג. כשאני מתוודה בפני אנשים בשנאתי הרבה כלפי הירק ה(עצור: אנדרסטייטמנט לפניך!)מבחיל הזה, הם פוערים פה בהפתעה (בצורה שעושה לי חשק מטורף לנעוץ את סנדלי התנ"כי יחד עם פלח ארטישוק בפיהם). כאילו מה?! איך הליטל-פיס-אוף-שיט הזה יכול להיות טעים. אוי ואבוי! מה עשיתי? אנגלשתי* מילים! יו נואו וואט (למה "וואט"? בגלל שיש A? הרי קוראים את זה "וווט". מצד שני - למה enough?) איט מינס?! - נהייתי... מתלהב!

סתם חחח עבדתי עליכם. לא באמת נהייתי מתלהב. תמיד הייתי כזה.

יום-הולדת.

מה קשור יום-הולדת? לא קשור.

אבל אם כבר הזכרנו יום-הולדת, אני רוצה לקבל כמתנת יום-הולדת כפפה ענקית (ארבע על ארבע. לא הג'יפ, הגדול של הכפפה. אם בא לכם, את מוזמנים לקנות לי גם ג'יפ, אני לא אתנגד, תרגישו חופשי). למה? או, טוב שאתם שואלים! אמרו בחדשות שנלו כמה קטיושות ב -חסוי-. מצטער, פשוט יש שמועה שפעילי חמאס בכירים קוראים פה! בואו רק נגיד שזה מקום כזה שמתחרז עם "קומי"... למי שלא הבין, זה מתחיל ב"שלו" ונגמר ב"מי". עכשיו בואו נבנה על זה שבחמאס לא מלמדים אותי להרכיב מילים משתי הברות. אוקצור ("קיצר" בערבית. אני הרי יודע ערבית, זוכרים?), נפלו שם שלוש קטיושות. אין צורך לדאוג - כפי שידוע לי, לא יצא מזה שום-דבר חוץ מאמא היסטרית במעלות. חפיף.

האמת היא שאחרי הקיץ האחרון (הייתי אומר שהוא היה "פיצוץ", אבל זה ממש טחון!), אני לא יכול להגיד שממש בא לי על עוד אזעקות, מקלטים והקפצות של פקאצות (זה בלי שום קשר). רק שיש בעיה קטנה - לא שואלים אותי.

* יו נואו, מלשון אינגליש, יענו (זאת מילה בערבית, פה ניתן לומר ש"עירבתי" מילים, מלשון "אל-לורה אל-ערביייייה", יש שדה ביא) - טו רייט וורדס אין אינגליש אין אותיות עבריות. אנדרסטנד?

בא לי שווארמה.

בעצם בא לי ארטיק בטעם צמר-גפן מתוק.

כשחושבים על זה, יותר בא לי שווארמה.