הימים ימי חורף גשומים, שזה אומר שיציאה מהבית אינה אפשרית, אלא אם כן יש למישהו קונכייה פנויה להעביר לי. זה גורם לי לפתח שעות צפייה (מיותרות?) בטלוויזיה המעלת עובש שלי. ולמי שתהה - זה לא בגלל שלא השתמשתי בה הרבה זמן, זה פשוט בגלל שאח שלי החליט לנסות להפריח חיים על השממה, בעזרת צב וכמה נמלים. "קח אותי צבון".

אז בעוד אחת משעות הצפייה הריקות, נתקלתי באיזה בולשיט שמכנה את עצמו "ערוץ הבריאות" או משהו בכיוון. צפיתי וצפיתי, וזה הדבר הכי מצחיק שראיתי בכל החורף הזה, ולמרות שהוא התחיל לא מזמן, אני כבר הספקתי לראות הרבה דברים. אז אחרי שאני הועשרתי בעצות שלא מועילות אפילו לקרציות של הכלב שלי (שאני חייב להשמיע לו את "רעמים וברקים" של יהונתן גפן, כי המצב מחמיר )

למה רואים ערוץ הבריאות? אם תשאלו את המנחים שם הם יענו שתועשרו בזכותו במגוון עצות לחיים טובים יותר, כל זאת במידה שתישארו בחיים אחרי הצפייה.

רוב העצות בתכניות בערוץ הבריאות הן על אוכל ותזונה נכונה. כל הזמן מפרסמים שם קורנפלקס בטעם כלום שמדגישים שהוא עשוי מדגנים מלאים. אם הם כ"כ מלאים, אז איך הם מצפים שנרזה?

אז זהו, שיש פתרון! איך נרזה? עם מדריכי-הכושר! מדריכי הכושר הרבים של ערוץ הבריאות חוזרים ואומרים שהכי חשוב ובריא זה ספורט, ושנסמוך עליהם. ברצינות שנייה, איך אני אמור לסמוך על מישהו שסופר רק עד 10? ותמיד למדריכי-הכושר יש שרירים כמו שידורים חוזרים של גבעת חלפון, מה שגורם לך ברפלקס לנפץ את הטלוויזיה, שזה דווקא אקט מומלץ - פעילות ספורטיבית, לא? אבל ערוץ הבריאות מכין את עצמו מראש לזה, ודואג להביא לך מיד אחרי העינוי מול אותם מדריכי-כושר שריריים שעת יוגה שתלמד אותך נשימות, שאחריהן בטוח שתישאר עם טלוויזיה שלמה.

ערוץ-הבריאות משלב בלוח שידוריו בעלי-חיים עם דגש על הנבחנים המפורעשים שביניהם. באמת, שמתם לב שיש הרבה כלבים בערוץ-הבריאות? ג' יפית מפרסמת את האוכל המומלץ נ-קו-דה לרקסי שלה, לאקי קיבל ממפעל הפיס מנוי למכון-כושר, ויש גם את הכלב הזה שמנחה את התכנית עם 19 ריבועים בבטן.

לא יודע מה איתכם, תמיד כשאני רואה את ערוץ הבריאות אני נזכר כמה לא בריא אני. ז'תומרת - אני לא חולה או משהו, ומרגיש בסדר בכללי, אבל אני מפוצץ את עצמי בג'אנק פוד אם יש, לא נוגע בירקות ובקושי בפירות, ביום שנא אוכל בריא סוסים יעופו בשמים... זה פתאום ממלא אותי בהרגשה ממש לא טובה כלפי עצמי ומעורר לי דימוי עצמי נמוך. אפרופו נמוך - יש מצב שאני נמוך? הייתי רוצה להיות קצת יותר גבוה. למרות שלא דחוף לי. טוב אני מתחיל לחפור וזה אומר שזה לא יסתיים טוב, אם זה יסתיים בכלל. נראה לי שהפתרון הכי טוב הוא שאני פשוט אלחץ על "שמור", גם אם תוך כדי הקלדה. זאת כנראה הדרך היחידה להפס

אתמול, בעוד שיטוט כמו-הומלסי עם עלוקת-הטיולים המפורעשת שלי, הלא היא הכלב שלי, נעצר המהבול באמצע הדרך. כל זאת למה? מצא חילזון. אם הוא היה קצת פחות טיפש, או לפחות קצת יותר חכם, אולי הוא היה מבין שהחולירע שמריירת מולו היא לא כזאת אטרקציה. ברצינות, חלזונות הם כאלה ווירדוו! הם דו-מיניים, אז איך הם מתרבים? ובעצם כולם הומואים ולסביות! (ואני לא רוצה לנחש כמה זמן לוקח אצלם מצעד הגאווה, וכמה ריר זה משאיר אחרי זה).

אולי זה הזמן לוידוי: כשהייתי קטן הערצתי חלזונות. הערצתי את הסובלנות שיש להם ללכת כ"כ הרבה וכ"כ לאט ולהמשיך בלי להתייאש. הערצתי את איך שהם מצליחים לראות מהמחושים. הערצתי את כל הביטחון העצמי (הייתי אומר "עור פיל", אבל... נו, הבנתם) שיש להם גם אחרי שהם סובלים כל חייהם ירידות של זאטוטים זבי-חוטם. עקב ההערצה האובססיבית הזאת, נוצר בי מין דחף פנימי שכאילו אילץ אותי להביא הביתה חלזונות שמצאתי השם-יודע מאיפה. הייתי שם אותם בקופסא עם מים, עלים ושאר-ירקות. נורא התפלאתי למה החלזון תמיד עזב אחרי יום, והתחלתי להמציא לעצמי תירוצים של "זה בטח בגלל שיש לו ילדים", "השינוי בטח גדול לו מדי". עוד מעט גם היה משאיר לי פתק רירי של "זה לא אתה, זה אני"...

אם אמא שלי הפולנייה הידועה (לשמצה, אלא למה?) הייהת מגלה את זה, מיד הייתה צורחת כשסיר צ'ולנט בידיה, עם קריאות של "אוי ווי זמיר! ווילדע חיה!!!" (באמת שעד היום אני לא בדיוק הבנתי למי זה היה מופנה). כשהסברתי לה פעם בשיא הכנות של ילד קטן שני מעריץ חלזונות, היא הייתה המומה כאילו לפחות אמרתי לה שאני הומו, או גרוע מכך: צמחוני. היא מיד הייתה אומרת: "מה פתאום מעריץ? למה צריך להעריץ? נו, אפשר לחשוב גרוייסע מציאה! לא צריך לקחת דוגמא מכזה מחלה!". באמת שאז לא הבנתי מה הבעיה שלה. היום אני כבר מבין שזה כנראה בגלל שהם אוכלים מהרצפה.

הרבה אנשים לא יודעים או מסרבים להאמין שחלזונות הם דו-מיניים. זה מן הסתם קצת מוזר, ואני כמו רבים עוד לא יודע איך לעזאזל הקוקסינלים הריריים מתרבים, אבל יש הוכחה אחרת ברורה ומוצקה להיותם דנה אינטרנשיונל לפני ואחרי בו-זמנית. חילזון עם קונכיה (שאגב נראית לי הבית הכי פחות פרקטי שיש) נקרא חילזון, בעוד שכשאר הוא פושט רגל וקונכיה, ונהייה הומלס, הוא נקרא חשופית. מכאן נובע שהקדמיה ללשון מכירה בעובדת כפל המיניות של בעל-החיים, ובאקדמיה ללשון יש אנשים חכמים (ובנים של אנשים חכמים עם פרוטקציות).

בקשה לי מכם ציבור קוראיי - אנא, בבקשה, במטותא, בי (בתשחצים זה מופיע תחת הגדרה של "מילת בקשה") - אל תדרכו ואל תתעללו חלזונות. הייתי מוסיף לזה גם אל תטרידו מינית, אבל אני מניח שאף-אחד לא יתפתה לעשות זאת, אם הוא בכלל יודע איך...

חוץ מזה, שיהיה אחלה סופ"ש!