מכירים את המצבים האלה שאתם רואים בטלוויזיה או חלילה פוגשים מישהו שבטוח שהוא ממש טוב במשהו (יפה/מצחיק/יודע לשיר), בעוד שהוא ההפך הגמור והמוחלט של זה? לדוגמא: האנשים שבאים לאודישנים בכוכב נולד (חלקם). הם ממש פתטים, וחסרי מודעות עצמית. במיוחד המבוגרים. הם עוצמים עיניים בשיר כדי להראות כמה נשמה יש, וכמעט בוכים מההתרגשות לשיר (השיר הוא "גינה לי חביבה", ואני רוצה להקדיש אותו לסבא רבא שלי שהוא בבית-אבות ותמיד אנחנו מטיילים בגינה).

לא מספיק זה, הם גם משרבטים שני משפטים יעני עם עומק ועוד מעיזים לקרוא לזה שיר, וכמובן - דוחפים בין מילה למילה "כוכב נולד", כי זה הרי שיר שהם כתבו לכוכב נולד...

אחר-כך מודיעים להם שהם לא עוברים (בעדינות האפשרית... חוץ מגל), והם יוצאים החוצה מעט דומעים, נזעפים ואומרים למראיין (נראה לי איתי שגב) שהם לא מבינים איך זה קרה, אבל תמיד יש עוד הזדמנות והם היו בטוחים שצביקה הדר יעביר אותם.

אז אחרי ההקדמה הארוכה, הנה מקרה שקרה לי, לשיפוטכם:

אני ואבא שלי נוסעים על כביש בין-עירוני. הים מכוסה בערפל, ניחוח גללי פירות באוויר, "Umbrella" (או שזה Umbarella-ela-ela-eh-eh-eh) של ריהאנה בגלגל"צ... יום שגרתי. פתאום, הגיחו מאחורי תחנת אוטובוס שני זקנים לבושים במחזירי אור, צועקים כאילו ראו את ג' יפית עירומה , קופצים, עם צופרים ורעשנים... בקיצור, אמרו לנו לעצור בצד. עצרנו...

הם באו עם פנים קורנות כמו של אישה בהיריון, בגדים שיצאו מהאופנה עוד לפני שאנטיוכוס נולד, שפם שעם הם עומדים על הידיים הוא יכול לתפקד כשלושה מטאטאים, קרחת שיכולה להחליף את המחזיר אור, ופנים מרוצות כמו עובדת בבית-הנשיא שהודיעו לה שמפטרים אותה. באופן כללי, הם די צידדו בתיאוריה של דארווין, ולרגע יכולת לחשוב שאולי האדם באמת נוצר מן הקוף... (סתאאם).

בכל אופן, שניהם - חדורי מטוביציה, ביקשו רישיונות ברצינות משולבת בשמחה עד אין קץ, כנראה על שתפסו "עבריין". הם דיבור עם אבא שלי על כל מיני עניינים, שפייר - לא עניינו אותי. הייתי כל-כך המום ממה שקרה.

לכל הזקנים שמתנדבים במשטרה: אתם לא צריכים להתחבא בשיחים מאחורי תחנות אוטובוס רק כדי לתפוס בשעת מעשה עבריין, או לאתר משהו לא נורמלי, כמו למשל אוטו בלי סוסים מקדימה...

תאמינו לי - באותה שנייה שראיתי את ההתלהבות והלהט שלהם לאור העבירה שמסתבר שלא עשינו בכלל, כמעט, התחלתי למלמל לעצמי "כל הרחובות כבר ריקים, הסמטאות כולן שלו..."

תשתדלו להימנע מדברים כאלה... זה היה ממש ממש ממש קשה לא לצחוק להם בפרצוף. וזה לא בגלל שאני רע או משהו - הם פשוט לא מציאותיים, האנשים האלה! האמת היא שצריך שמישהו יעורר אותם מהאשליה הזאת ששוטר זה מקצוע של מרדפים, ופושעים חמורים, שצריך להתחבא מאחורי תחנות אוטובוס...

לפחות זה סיפק לי נושא לפוסט, ולצחוק...

ניני.

לפניכם חמש נקודות למחשבה, וסתם דברים שכדאי לדעת... או שלא... תיהנו. וגם אם לא, אז תשקרו ותגידו שכן.

* הידעתם שהדבר העתיק ביותר בישראל הוא:

השבלול. אימת כל צופה ישראלי באשר הוא.

* ג' יפית היא אשת טלוויזיה מכובדת מהאולד ג'נריישן, והיא בוחרת בקפידה את הדברים שהיא מפרסמת, ותמיד מחפשת איכות. אל תצחקו! עובדה - בחיים לא תראו אותה מפרסמת ביקיני!

ג' יפית גִ'יפִית (מלשון ג'יפה) מתמיד. אני ממליץ לא לצפות. נ-ק-ו-ד-ה.

* כולן כ"כ מתות לפגוש את בראד פיט וליאונרדו דיקפריו... אולי אני לאונרדו דיקפריו? לא, באמת! עובדה - ראיתם פעם אותי ואותו באותה תמונה?

* יודעים מה משותף לאישה ולאוטו? לשניהם תמיד יש צמיג שהם לא צריכים...

מי צריך אותם?

זהו, נגמר. עד כאן חמשת הנקודות להפעם. אני כבר מתחיל לחשוב על חמש נקודות אחרות לפעם הבאה.

כל הכבוד ששרדתם את התמונות הנוראות והתיאורים הזוועתיים.  זה באמת היה פוסט קצת ארוך.. אבל לא ארוך כמו הרכיבים בפיצה של מעדנות.

ניני.

אם יש משהו יותר מטריד מביקורים לא רצויים, יותר מחרפן מחצ'קון, יותר מטמטם מטמטום, יותר מטרטר מחיפושים מייגעים ויותר מעצבן מפ-ר-ס-ו-מ-ו-ת, טוב הגזמתי. יותר מפחיד מג' יפית (או בקיצור ג'יפית, מלשון ג'יפה) אין! (או שכן). בכל אופן, התכוונתי לאירועים משפחתיים מהסוג המוכר. הפעם, הייתה זו יום-ההולדת של אחי, 12 שנה ליצור שאני צריך לחלוק איתו את שם-המשפחה, וחוץ מזה גם לחלוק איתו את החדר, והחלטנו להתכנס המשפחה המצומצמת, חבר של אחי שנמצא אצלנו כל היום (ולפעמים גם כל הלילה...), שחזר מלטביה-צ'כיה, דודה שלי ושני בני-הדודים שלי, וסבא וסבתא שכרגיל שילמו על הכל (ואוו כמה לינקים, הא? מה אכפת לי?!) במקדונלדס בעיר שכנה לנו. אז נסענו בשתי מוניות, הגענו, והתיישבנו כל אחד בפינה אחרת - כי אלה היו המקומות שנשארו. אני הזמנתי מקנאגטס (היה קצת, אפילו שלקחתי מכל אחד תרומה של עוד 2), מיץ תפוזים פריגת סחוט (מה שהתברר בהמשך כטעות גדולה) וצ'יפס שבא גם ככה, אבל לא הספיק לי, אז התנדבתי להיות המלצר ולקחת מהדלפק את המנות של כולם (בשכר סמלי, ובעוד טיפ, ובעוד קצת שלקחתי כשהם מצמצו).

בסופו של דבר, נערך קרב הורדות ידיים, והאחיין המעצבן לעתים שלי החליט שהוא יכול לקרוע את כולם (עולה לכיתה ב'). אז הוא "נלחם" נגדי - אני בימין, הוא בשתי ידיים, שובר, מרים מרפק ועושה "פוס" באמצע. אגב, ניצחתי.

נ.ב:

- הכלב שלי שוקו, שמובטח פוסט תמונות שלו בהמשך, "חגג" אתמול חצי שנה אצלנו! כבוד!

- גיליתי כמה סקופים:

בכוכב נולד אחד, השתתפה מיטל מעודה!

ושוב כוכב נולד: בעונה הראשונה ניסתה להתקבל לא אחרת מאשר ישראלה אסגו, והגיעה למקום ה11 מתוך 10 בנות... חבל...

- הגעתי למסקנה שהאשה הכי מהירה בעולם היא יעל בר-זוהר. אתמול הייתה ההוכחה - אחרי שהיא הופיעה באיזו תכנית בערוץ נידח, ישר היא הספיקה להתארגן ולעבור ל"הדבר הגדול הבא", ומיד אחרי כן, כעבור 2 דקות בלבד, היא הגיעה לשבט ההאמר באפריקה ("פעם בחיים"). מאמי, לתשומת לבך!

- זו הפעם הראשונה שהלכתי למקום ציבורי ולא שמעתי ברקע את רוצה בנות.

עד כאן,

ניני.