הייתי רוצה לטבוע

בקקפוניה מתוקה.

לעצום את עיני ולהיבלע.

להתכסות בשמיכה של רעשים צורמים,

ארוגה מכאוס יומיומי.

ולישון.

לישון ולא לחלום

על עבר שאיננו, שמעולם לא היה

על עתיד אפרורי, חתום בפלדה

על הווה שעודנו, קבוע ומתמשך,

אינסופי.

לו רק הייתה דרך לעוור את עיני רוחי.

הייתי רוצה לבער את הדאגות

ולרמוס לעפר את הספקות.

לדעת לבטח.

אבל הביטחון הוא אשליה

שמקורה בחלומות ילדות.

ועכשיו אני ער.

ועיני פקוחות לרווחה.