ושוב מתחלפות העונות

וצריך להוציא את הכאב מהבוידעם

לאוורר אותו ולהתעטף בו.

לשקוע בו כמו בשמיכת פוך

כמו בחיבוק של מאהבת.

לכאוב את הבדידות,

לכאוב כנגד הבדידות.

ללמוד להיות אחד.

הידיים רועדות מקור ומכמיהה,

כשאתה משחיר בדיו ניירות לבנים

וקורע מיתרים.

אבל כשצללת לכאב

המוכרות המנחמת שלו

לא הייתה שם.

מי שחיכתה לך

הייתה הזרה

שמעולם לא רצית להכיר.

בנגיעה אחת רכה

היא מילאה אותך

ריקנות.

אז תחייך כי צריך

ותעשה כי אין ברירה

ותדבר כדי להתגבר

וגם כשכבר לא יכאב

אתה תזכור-

זו עונת הריקנות.

והיא כאן כדי להישאר.

 סוף של תקופה.בכמה מובנים.

אני יודע שיהיה לי טוב.

אבל בינתיים, תנו לי את הזמן שלי להתאבל.