זה כמו מיתרים חלודים שפוצעים את האצבע כמו לקפוא מקור כשבשרך משחיר ומתקלף בלב מדורה יוקדת כמו להתבגר טרם זמנך ולהתאבל על הילד שמעולם לא היית כמו לעמוד חשוף וערום מול זרקורים מסנוורים לעיני קהל עצום כמו לראות מאות זרזירים בפרפורי גסיסה על הארץ ולא להרגיש דבר כמו להתחבא מעצמך כי אתה פוחד להימצא כמו להעלות באש את כל מה שיקר לך רק כי אתה רוצה לצפות בלהבות מרקדות- הדיכאון שלי.
בתוך אשליה אפופת עשן אני יושב עגמומי ומחפש לפתור את בדידותי. נזכר ברגעים פשוטים, כשהעיר נראתה כמו נהרות של זהב מותך מלמעלה. כשהקור של הלילה רק הדגיש כמה חם ביחד. כשהיה לי ברור מי אני ומה אני רוצה.
ואז את עולה מתוך הזיכרון
לממשות בשר ודם
ומסבכת הכל שוב.
הלוואי והיינו שני זרים, בהתקלות מקרית. בעולם אחר.בחיים אחרים. זה הזמן לעמוד חשוף.הזמן להישרף. או שמא זה זמן ללב מפלדה?לחורף פנימי. מסתכל טרוט-עיניים במראה ומישהו אחר מחזיר לי מבט.
נזכר ברגעים פשוטים
בחיים שהסתבכו. זה לא אני ואני לא כאן וזה לא קורה. זו לא את ואת סדוקה כמו המראה הזאת וזה לא קורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mahavishnu