זיכרון מהעבר
שולח ידיים ארוכות אל ההווה
נוגע בחלקים בנשמתי
שלא ידעתי
שעוד חשופים למגע.
בצללי ידידות שדהתה ונמוגה
אני קופא
לצלילי הריקנות שהשארת.
מנגינת פסנתר בחמש שמיניות
מחזירה אותך לחיים
ואני מבין
שלא משנה כמה אספיד אותך
כמה אקבור אותך בעודך בחיים,
תמיד אעלה אותך באוב
בדיוק באותו הזמן
במעין פולחן של כאב,
געגועים
וחרטה.
ואולי את בכלל לא אמיתית.
והמצאתי שקר.ושאיכפת לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mahavishnu