יומני היקר, בידי הצהרה.

אני שונא.

אני שונא את זה.

לפעמים כששואלים אותי למה אני ממציא כל מני דברים, כמו שזה מתנסה, טיפש, ומה לא? זה באמת קצת מעצבן לפעמים. אבל עמוק בתוכי ידעתי שלא בגלל זה אני כלכך מתאב את זה.

אולי אני שונא את זה כי אני יודע עד כמה זה טוב בהכל ואני לא.

אולי אני שונא את זה כי זה מצליח בלימודים, מצליח עם בנות,

כל מה שנוגע בו הופך לזהב, ולמרות שלא חושב על כלום, ככה זה פשוט יוצא.

אולי בגלל שכולם חברים כלכך טובים של זה ואין אף אחד שממש שונא את זה. חוץ ממני אולי.

אולי אני שונא את זה כי גם אם מפריע בשיעורים, המורים נהנים, ואפילו לא מעירים לו,

אולי בגלל שלמרות ששותה ואפילו מעשן, יש שמועות שגם סמים, אף אחד לא חופר לו שיפסיק.

רק לזה! רק לו זה קורה!

כאילו נולד עם מזל טוב, ובלי להתאמץ מגיע לפסגה.

וכיף ליהיות עם זה, להסתובב איתו סתם ברחוב זה פשוט מגניב,

ועל הזין שלי יומן, על הזין שלי שאתה חושב שזה גיי.

זה היה יכול ליהיות החבר הכי טוב שלי,

ואני יודע ששנינו היינו נהנים כלכך, והיה יכול ליהיות בןזונה לגמרי!

אבל אני שונא את זה.

אני שונא את זה, כי הוא פשוט לא שם עלי זין,

בזמן שאת זה, את הדבר הזה,

אני כלכך אוהב.

תסבירו לי, מה הקטע של כל זה, ברצינות?

למה הכל צריך תמיד ליהיות מסובך איתי?

אני מדבר הרבה, אני צוחק על אנשים, אבל תכלס אני חושב שדווקא אני המתוסבך פה.

אין לי מושג מה אני רוצה, בכל תחום שלא תעלו על הדעת.

אין לי שום החלטה, כי כל אחד פשוט לא מספיק טובה.

וכשאני כן מגיע לאחת, היא יוצאת דופן לחלוטין. בכל תחום, כל תחום.

אלוהים, למה הכל כלכך מתוסבך איתי?!

אם הייתי הולך לים רגוע ורק יושב ואוכל מנגו ומסתכל על הגלים באמצע שום מקום כשהתפקיד שלי הוא אך ורק לשכוח הכל,

הייתי חושב על משהו, ומתפלסף לעצמי. הייתי מתפלסף לפה ומתפלסף לשם, וחושב וחושב וחושב.

למה אני לא יכול פשוט לשבת ולא לחשוב?

למה אני לא יכול ליהיות חסר מחשבה?

ליהיות אחד שלא איכפת לו מכלום, ליהיות אחד שאין לו על מה להשקיע מחשבה,

למה אני צריך ליהיות כלכך פלספן?!!??!

אני לא יודע מה יהיה איתי, אני רציני עכשיו,

אין לי שמץ איך אני אראה עוד שנה.

אין לי שמץ מה יהיה מחר.

ואיכשהו אני מרגיש שזה הולך וניהיה מסוכן מרגע לרגע.

אין זמן אנשים, בגלל זה פוסטים קצרים כאלה, סורי.

נדבר אנשים,

~הולדר.