הוא חשב.

מעניין, איך אדם זקן חושב?

אבל לא סתם מבוגר, זקן ממש. זקן כלכך, שכבר לא שומע טוב, לא רואה טוב, לא הולך ישר, ויש לו בעיות שתמיד יש לזקנים, בעיות לב, גב, ודברים דומים. זקן כלכך, שכבר חווה כל מה שאדם יחווה בחיים שלו, ויש לו נסיון בכל דבר. הרי הוא כלכך זקן, בטוח התנסה בכלכך הרבה דברים.. כלכך הרבה דברים שאולי אני, כנער, בכלל לא מסוגר לקלוט. בטוח פעם התאהב, ופעם התאהבו בו, בטוח פעם עשה מעשה כלכך רע שההורים שלו לא דיברו איתו לשבוע, בטוח עשה משהו שסיכן את החיים שלו, ובטוח הציל חיים של מישהו אחר. בטוח חשב על משמעות החיים, ובטוח הגיע לכלכך הרבה מסקנות.

ואחרי שניסה הכל, הנה הוא, זקן. ממש זקן. די חסר אונים, ככה זה נראה מבחוץ. גם כשיושב לו על ספא באירוע משפחתי ושומע מה הבת שלו אומרת, הוא לא ממש מבין מה היא רוצה. היא צריכה להגיד את אותו משפט במילים פשוטות, כדי שיבין. הרי הוא זקן. הוא זקן ברמה שמבין מה רוצים ממנו כמו ילד בן 5, כמו ילד אוטיסת וקטן. איך הגיע למצב כזה? איך אדם משכיל וחכם אחרי כל השנים, פשוט הופך למישהו שלא מבין מה רוצים ממנו? הוא קם יום יום בבוקר, ולאט לאט, מה שמדברים אליו נשמע לו כמו משהו לא מעניין ולא חשוב בכלל, ואולי אפילו ג'יבריש. עד שבסוף, חיי במין עולם משלו, כמו שיכור תמידי, שלא ממש מבין מה הולך לידו.

מוזר, איך זה קורה? איך מרגיש פתאום לא להבין אף אחד?

והרי כבר לא עובד, וחיי מפנסיה. אשתו כבר נפטרה, וכל מה שנשאר לו לעשות בחיים זה להנות. כמובן שבגיל כזה, הדבר שגורם הכי הרבה הנאה, הוא או משהו תרבותי, כמו קונצרת, הרצאה, או בילוי עם המשפחה. חוץ מזה, עם כל הכאב, יודע שסופו קרב. בגלל שהוא ממש זקן, יש לידו עוזרת. פיליפינית. בערך בת 25, יודעת עברית לא משהו, אבל עוזרת במה שצריך. להכין אוכל, לדבר בטלפון, לעזור לו לעלות לאוטובוס. והוא, לא מתלונן במיוחד, איזה אלטרנטיבה כבר יש לו?

והיא גם הולכת איתו לקונצרט, אבל בזמן הקונצרט מבלה מחוץ לעולם. מעדיפה לטלפן למשפחה שלה שגרה אי שם, בארץ רחוקה. להתאוורר, ולחשוב קצת, ליהיות קצת לבד. וכשיוצא, מספר לה שהיה נהדר. מספר של מי היצירה, על היוצר, מתי חיברו אותה, ועל הכלים שמנגנים בה. והיא, לא ממש מקשיבה לו. היא מהנהנת עם הראש, עושה את עצמה נחמדה, אבל סך הכל, היא לא מקשיבה למילה שיוצאת לו מהפה. והוא, בעל נסיון רב כלכך, בטח כבר יודע שהיא לא מקשיבה. אבל מספר בכל זאת. ואפשר להאשים אותה? היא, אישה בת 25, צעירה, באה מארץ רחוקה שבה אין הרבה כסף למשפחה שלה. באה לישראל, לעשות עוד כמה גרושים. היא, שלא מקבלת משכורת מי יודע מה, שלא מבינה את השפה טוב במיוחד, אין לה פה חברות, משפחה, ועוד צריכה להקשיב לזקן הזה שמבלבל לה את המוח על יצירה של וויואלדי.

וגם לזקן, אין חברים כמו שפעם היו לו. הוא מתקשר לנכדים מדי פעם, סתם לשאול מה קורה, איך בלימודים, ואם רוצים לבוא אליו מתישהו לאיזה יום כיף. אבל הנכדים, גם הם לא 100% תמימים, הם יודעים שהסבא שלהם מאוד זקן. הוא מבין רק רבע ממה שאומרים לו, ויום כיף אצלו זה לא כיף במיוחד. והבנים שלו, כבר היו איתו כל החיים. נמאס מהורים במוקדם או מאוחר. ולפעמים, כשהזקן מתקשר, מסננים אותו. "בטח לומד למבחן," אומר הזקן באופטימיות, "איזה נכד יש לי.".

וכשהוא הלך, וראה זקן ברחוב, מדבר עם פיליפינית שעוזרת לו ללכת הביתה, הוא בכלל לא ידע על מה הם מדברים,

אבל ראה את הפרצוף העצוב בעיניים של שניהם.

הוא הסכל על הזקן מרחוק, והזקן החזיר מבט. הוא חייך עליו חיוך אופטימי, והזקן חייך בחזרה.

מעניין, איך זקן חושב.

פוסט מקוצר למדי, יש מחר מבחן בערבית, הא!

אחלו לי בהצלחה.

~הולדר ^.-