נמאס לו.

כבר מזמן הוא הרגיש ככה, אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הוא פשוט ישב וחשב. הוא הוציא את כל מה שהיה לו בפה, הכל. הוא דיבר על נושאים שונים, על כל מה שעבר לו בראש.. הוא דיבר על כל הבנות האלה, על כל מה שקרה לו בזמן האחרון, ובכה. בחוץ הוא לא, אבל בפנים, בפנים כן. אם תשאלו אותו למה, או תגידו לו שזה הומואי, הוא לא ישים עליכם זין, ובכלל לא יטרח לענות, שזה מעשה אגואיסטי למדי.

כבר לא היה לו כוח לעמוד, כבר היה לו קר מדי בשביל לשבת, והיה רטוב מדי בשביל שישכב. לא היה לו נוח, ובכל דרך הרגיש שעומד להתמוטת. אבל היה לו כלכך כיף, כלכך כיף שסוף כל סוף, הוא נהנה ככה. סוף כל סוף, הוא יכול פשוט להנות, ככה, פשוט. בלי לבכות על הבעיות שיש לו, בלי לבכות על המצב עם ההורים, החברים, החברה, בלי לדאוג לכלום. שום דבר כבר לא עניין אותו, הכל חלף על פניו. הוא חשב על כל מה שקרה, על איך שפעם הוא כלכך התרגש מכל הקטעים והבעיות, על כמה תמימות הייתה, ועכשיו אינה. הוא כעס על כלכך הרבה אנשים, כלכך הרבה שאי אפשר לספור, אבל ידע שאין מה לעשות.

הוא עמד להתייאש, ומצד שני, כלכך נהנה. היה לו רגע של שקט מוחלט, מהכל. פשוט שקט ושלווה, יושב עם חבר או שניים, מסתכלים על השמיים, על הנוף, מוציאים מילים מהפה בלי חשבון, והוא מתרגש. מתרגש שעומד לבכות, וכל זה בלי סיבה מיוחדת. כבר לא היה איכפת לו מכל המצב המסובך הזה שיש לו, כאילו מיליון קשרים של מיליון חוטים קיימים לו בראש, וברגע אחד, כל החוטים מסודרים בשורה לפי הגובה.

וכל האנשים האלה שבחיים שלהם לא עשו משהו כזה, לשבת עם חברים ככה, לדבר ככה, להוציא מילים ככה, לבכות אחד עם השני ככה, הוא הרגיש שהאנשים שבחיים לא עשו את זה, לא יכולים להתנשא. אבל בניגוד למה שרצה וחשב, כל האנשים האלה דווקא כן התנשאו, התנשאו ברמות הטירוף. התנשאו כלכך שהיה מגעיל לשמוע, התנשאו כלכך שכבר לא היה נעים ליהיות לידם.

והוא כבר חצי נרדם, עם חיוך ענק על הפרצוף, חצי בוכה, עם דמעות, והוא מאושר. הוא, אולי בפעם הראשונה בחיים, באמת מאושר. בלי שום אישה לידו, בלי אהבה ממנה. בלי הרבה כסף עליו, ובלי אוכל טוב. הוא בלי בגדים מי יודע מה, ובלי משפחה. הוא רק הוא, והחבר-שניים שלו. הוא והחברים, שלפי מה שהרגיש, גם הם היו מאושרים. וזה מה שהיה צריך, זהו.

מהיום התחיל שינוי. מהיום, הכל יהיה טוב יותר.

אל תשאלו אותי על מה הסיפור, הוא לא עלי כמובן.

ואל תשאלו אותי מה המסר, כי אני בעצמי בקושי יודע.

אבל הרגשתי צורך לכתוב את כל זה.

לילה  טוב אגוזים,

חג נפלא,

וחופש נעים.

~הולדר.