לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


בלוג שלי, איתמר הולדר, סופר מתחיל שמפרסם סיפורים וגם שירים שהוא כותב באינטרנט. אהבתם שיר או סיפור? תנו לי לדעת מזה

Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2009

נהג טיפש


"המדינה המזדיינת הזאת", אמרתי לעצמי,

אפילו להגיע הביתה בלי חרא על הכביש אי אפשר? קיבינימאט, חרא של עולם. כשפאקינג מנהל חברה יורד ממטוש במחלקה ראשונה שלא מספיק שהאוכל של המדינה שלנו במטוס חרא של אוכל, אלא גם עד הבית אי אפשר להגיע?! לעזאזל, חרא של מדינה, חרא של ממשלה, חרא של כבישים, למה אני עוד פה בכלל?


אחרי הטיסה היו צריכים לסדר לי דרך להגיע הביתה. אחרי טיסה של 20 שעות ושבוע של קריעת תחת של עבודה בחו"ל, הבטיחו לי שיביאו נהג מונית ספיישל שיביא אותה מהשדה הבייתה, עד הבית. עכשיו היה איזה משהו על הכביש, יש לנו פאנצ'ר, ולמטומטם הזה אין גלגל נוסף. לעזאזל. הוא הסתכל עליו כמה זמן בזמן שאני מקלל לעצמי. "מצטער, אני לא חושב שיש לנו מה לעשות..", הוא אמר. המבט שלו אפילו לא היה מדוכא או מעוצבן, הוא לא היה מוטרד מזה, כאילו זה ממש בסדר לנהוג, לקחת אחריות, ולזיין את מי שיושב מאחורה. קיבינימאט, לעזאזל.

עוד פרט ששחכתי לצייו, זה היה יום כיפור, אז גם גרר לא יכולנו להזמין. "מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו? תעלה איזה רעיון, אני צריך ליהיות בבית עוד חצי שעה!", אמרתי לו, שיתחיל להראות כאילו לפחות איכפת לו. הוא הסתכל עלי באותו מבט, מבט כזה של כלום, כאילו כלום לא קרה, וזה לא שהכל בסדר או הכל רע, הכל כלום, הכל רגיל. "ערב יפה היום" הוא אמר בלי התייחסות למה שאמרתי, "אוויר צח כזה, של כביש ראשי באמצע כלום. חצי ירח, שיהיה רק קצת אור, שיראו את העצים נעים להם עם הרוח, והים כלכך.." "נהג!", קטעתי אותו בעצבנות, "אתה ממש טיפש הא? אתה לא ביצעת את העבודה שלך כראוי ובגללך אני נדפק עכשיו, תסדר לי משהו להגיע הביתה לפני שאני אתבע את כל החברה שלך!". המבט שלו השתנה ממבט כלום למבט כלום שמח. הוא, כאילו לא הקשיב לי בכלל, הסתכל על השמיים ועל העצים ועל הים, חייך חצי חיוך כזה שמכייחים רק כשאף אחד לא רואה, כשקרה לך משהו ממש טוב וחמוד, כשאשתך מעירה אותך עם נשיקה בבוקר, כשאתה יודע שהיום יהיה טוב.


בגלל שחייך ככה, זה רק עצבן אותי יותר ויותר, כי רציתי להגיע כבר הבייתה ולא היה לי מושג מה לעשות. "במילא יום כיפור", אמר הנהג כאשר הוא ממשיך לבהות בכל מני דברים שהם לא אני, "בוא נלך ברגל. תראה איזה ערב יפה היום.." והתחיל ללכת לאיזה כיוון, אפילו לא יודע לאן. "בןזונה חרא של נהג, חרא", אמרתי לעצמי, כאשר כמה שניות אחרי זה אני נשבר והולך אחריו. הצצתי בשעון. ידעתי שבזמן אני לא אגיע. הוצאתי את מחשב כף היד שלי מהכיס. יופי, ממש יופי, גם קליטה אין בחור הזה, חרא של מדינה, חרא של מקום, נהג טיפש, מפגר.

בדרך, ניסיתי להגיד לו שהוא חסר אחריות, שיזמין מישהו, שאלתי אם אין לו עוד איזה חבר שיכול לאסוף אותי, אבל הוא רק מילמל "איזה אוייר, איזה אדמה, איזה יופי". אחרי כמה שעות של הליכה שאלתי אותו "תגיד, מה כלכך יפה באוייר? בים? מה הבעיה שלך? יש דברים כאלה בכל מקום, והם אפילו לא עולים כסף", והוא רק הסתכל עלי, במבט כזה. אחרי כמעט 8 שעות של הליכה הביתה, הגעתי. כולי סחוט מזיעה, בלי כוח לזוז, מספר לאישתי את כל הסיפור. "בןזונה טיפש נהג מונית," אמרתי שוב ושוב, "מי הוא חושב שהוא בכלל?".


אחרי כמה שנים נולד לי ילד, וגדל. הילד שלי חונך שאנחנו משפחה של עשירים, חכמים, וככה גם הוא צריך ליהיות. הילד שלי היה פחות עסקי ממני, פחות ריאלי, אך הצליח בכתיבת הספרים והסיפורים שלו, הפילוסופיות המוזרות שלו. כשהילד שלי היה בן 23, הוא עמד על בניין, מסתכל למטה, כשכל המשפחה אומרת לו שלא ייקפוץ. סיפרתי לו את הסיפור על הטיפש, מלמטה במגאפון, והילד שלי צעק מלמעלה, "זאת הסיבה לכל זה אבא. הייתי רוצה ליהיות טיפש, הייתי רוצה ליהיות טיפש!".


עכשיו, אחרי שהבן שלי כבר לא איתי, אני נזכר בסיפור הזה. וכשאמרתי לטיפש "תגיד, מה כלכך יפה באוייר? בים? מה הבעיה שלך? יש דברים כאלה בכל מקום, והם אפילו לא עולים כסף", הוא הסתכל עלי, במבט כזה, ואמר, "כל יום, כל יום, אני מודה לאלוהים, או למי שזה לא יהיה, על האוויר, האדמה, הים, האש, הגשם, העננים, השמיים.. כי העולם שלנו.. העולם שלנו נפלא".



"חשבתי לעצמי, שכל הזמן אני חושב לעצמי, וחשבתי לעצמי, האומנם טוב הדבר? חשבתי להצמי, שאולי עדיף ליהיות אחד שלא חושב לעצמו, ואז ליהיות פחות מוטרד, אך חשבתי לעצמי שאני לא כזה ולעולם לא אוכל ליהיות כזה. כנראה לא התמזל מזלי ליהיות טיפש, חשבתי לעצמי, מה אפשר לעשות?"

חוכמת הבייגלה\אילן הייטנר.

ספר שצריך לקרוא.



סיפור של ידידה שלי בשם אביב, קרדיט מלא לה, אני רק מפרסם:



ישבנו שם לא מזמן... על ספסל מתחת לעץ אורן בין הנדנדות הרעועות. זה אולי הספסל הכי ישן ושבור שיש בפארק, אבל רק עליו אנחנו אוהבים לשבת. הבטתי בעיניים העמוקות שלך... לפעמים היה נדמה כאילו אנחנו מנהלים שיחות שלמות דרך העיניים. ובאותו רגע, הן אמרו לי באופן ברור יותר ממילים שאין מקום בעולם בו היית רוצה להיות עכשיו יותר מכאן, ולא עם אף אחת אחרת מלבדי. ליטפת אותי ולחשת לי לתוך האוזן.. "את האישה שלי..". עבר בי מן רעד נעים בכל הגוף. אתה יודע כמה אני אוהבת שאתה קורא לי ככה. כמה אני אוהבת להרגיש שאני היחידה בשבילך. ומעבר לזה.. אתה יודע כמה אני אוהבת להרגיש אישה.

זה היה בפארק. גילינו אותו במקרה, מאז אימצנו אותו והוא הפך להיות המקום שלנו. אני לא יודעת בדיוק מה זה אומר, אני רק יודעת שזה המקום שאני הכי אוהבת בעולם. זה בעצם סתם מן פארק ישן ומוזנח אבל אנחנו אוהבים אותו, כי יש בו אווירה מיוחדת, אווירה שלנו. המקום כל כך מבודד, עד שלפעמים אנחנו כמעט שוכחים שהוא בעצם ציבורי ואפילו עושים שם אהבה. במבט לאחור, אני חושבת שאף פעם בכלל לא דיברנו בינינו על המשמעות של המקום הזה אבל מהרגע הראשון זה היה פשוט, המקום שלנו. תמיד הרגשתי כאילו אף אחד בעולם לא יודע על קיומו של הפארק הזה. אני לא יודעת אם זה באמת נכון אבל אני אוהבת להאמין שכן.

הלכתי לשם השבוע. צעדתי לעבר הפארק וכשכבר ראיתי מרחוק את הספסל שלנו, שמעתי את הקול שלך. חשבתי שאולי אני מדמיינת כי היה כבר מאוחר בלילה, וחוץ מזה, אתה אף פעם לא הולך לשם בלעדי. הרי תמיד אמרת שאני זו שנותנת את המשמעות להכל. אבל זה נשמע ממש אמיתי. התקרבתי לפארק וראיתי אותך, ישבת על הספסל הקבוע שלנו, מתחת לעץ האורן בין הנדנדות הרעועות. עמדתי מאחוריך ולא הבחנת בי. רציתי לגשת אליך אבל קפאתי במקומי.... כשראיתי אותך מלטף אותה... מתקרב אליה ואומר בחיוך... "את האישה שלי..."



~הולדר.


נכתב על ידי , 26/1/2009 15:26  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דיתו ב-30/1/2009 20:12



הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , שירה , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~Holder אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~Holder ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)