שלום לכולם,

זה קטע שהתלבטתי הרבה זמן אם לפרסם או לא ובסוף החלטתי שכן.

זה קטע שכתבתי מזמן אבל בכל זאת, אני חושב שיש בו מסר שקשה להבין,

אפילו אני בקושי מבין את עצמי.

בשביל לדבר על זה ואולי לנסות להבין יותר, אפשר לקרוא ספר נהדר בשם "מלך החומוס ומלכת האמבטיה", מומלץ בחום.

או סתם לדבר במסן (:

תהנו.

"אז אנחנו ממש מתאימים",

היא אמרה וציחקקה צחוק ביישני כזה. ככה זה, בדרך כלל שניה לפני הגראנד פינאל יש ציחקוק נשי ותמים כזה. ואז, הייתה שתיקה. האמת היא ש"מוחי", ככה היא קוראת לו, כבר הכיר את זה בעיניים עצומות. וככה זה היה, היא ישבה, אמרה לה משפטי סיום עם ציחקוק נשי, הייתה שתיקה כזאת מפעם לפעם, והוא כבר ציפה לרגע הגדול, וידע שהנה, הגמול לעבודה הקשה שלו מתחת לאף.

מוחי הזה, ששמו האמיתי היה יוחאי, היה מבלה הרבה מחוץ לבית. כשהיה יום שלם בבית הרגיש את הריקנות עוברת לו בגוף, הוא היה עצוב מעוצבן ודכאוני, עד שפשוט הלך לישון, וקם למחורת דכאוני עוד יותר. בגלל זה, הוא ניסה לצאת מהבית בכל הזדמנות שהייתה לו. הוא הלך לכל מני מקומות מוזרים, על חופים והרים ועגמים, עם כל מני אנשים שונים, והכיר הרבה בדרך. כשישבו כל החברה באיזה עגם או חוף או הר יפה, הם דיברו על כל נושא שרץ להם במוח. וגברים, כמו גברים, גם דיברו על הזיונים. כל אחד סיפר את עלילותיו מהפעם האחרונה שנפגשו, ומוחי לא אהב את הרעיון כלכך. הוא לא מצא עניין בלדבר על זיונים, הוא לא ממש יכל להסביר למה, ולכן לא ניסה, רק ישב, הקשיב, וסיפר גם את עלילותיו.

למוחי לא הייתה בעיית נשים. ההפך, הוא ידע הרבה בעסק וצבר נסיון מהרבה מקרים בחיו. הוא למד לקרוא דברים שאפילו האישה לא יודעת שעליהם היא חושבת, וידע לכבוש לכל אישה את הלב. מוחי, בעיקר, היה בסטוצים. זה לא שהוא לא רצה אהבה, זה מה שהוא הכי רצה, אבל אהבה זה לא דבר שקל למצוא, אז הוא בינתיים זיין בכל מני מקומות מוזרים עם בנות שונות, כדי לספר לחבר'ה.

יום אחד, הלך מוחי לבד לעגם גדול, כי חבריו לא רצו לבוא. הוא ראה עוד אחת, נעם. הם התחילו לדבר, והחליפו מספרי טלפון, ומוחי נהנה מכל רגע. כשחזר הביתה, ושכב על המיטה תוך כדי שהסתכל על התקרה, דמיין לעצמו כל מני מצבים. הוא דמיין אותו ואת נעם, שהייתה יפה וחמודה כלכך, הולכים להם לאיזה עגם גדול, נכנסים, ומשפריצים אחד על השני מים, ושניהם מאושרים. הוא דמיין אותם ביחד, והיה להם כלכך טוב, זה היה אושר.

עם הזמן, מוחי חשב עליה יותר ויותר. כשהלך לקנות נעליים, חשב אם תאהב אותם, ואיזה בגד יתאים לה. כשהסתכל על נוף, חשב איזה כיף אם תיהיה פה, וכשחירבן חשב אם היא תאהב את הנייר תואלט הזה, שהיה עם ציורים של כלבים כחולים. הייתה אפילו איזה ברזילאית שהכיר, שהייתה אחת הנשים היפות בעולם, אך לא ניסה אפילו לתקשר איתה חוץ משיחות של "היי", כי חשב לעצמו שנעם לא תאהב את זה. יום אחד החליט מוחי שזה מוגזם. היא תופסת לו יותר מדי מקום במחשבה והוא חייב לקחת צעד.

הוא התקשר אליה, לחוץ מתמיד, מזיע, עם דפיקות לב של שור שרץ ריצת אלפיים. מרוב לחץ, הוא בקושי דיבר, והחוש הומור שלו הלך לגמרי. הוא ניסה להצחיק בלי הצלחה וניסה לעודד כשבעצם דיכא, וניסה לספר סיפור מהעבר כשבעצם לא עניין אותה בכלל. כשניתק חשב על איזה אידיוט הוא, ושזה הוא - יוחאי, הוא שזיין כלכך הרבה, היא לא תעצור בעדו. הם נפגשו והוא היה לחוץ כי היה חייב להשיג אותה, וכל שניה חשב וניסה להגיד משהו מרשים, מצחיק, מגניב. בסוף, הייתה שתיקה מביכה רוב הדרך, עד שחזרו הביתה. לפני שירדה מהאוטו, אמרה, "ביי מוחי!" בקול חמוד, מה שנתן לו עוד תקווה בלב, הרי קוראת לו בשם חיבה!

לאחר מכן, כשחשב על זה מוחי, התלבט אם מצבו טוב או רע. מצד אחד ידע שהלך לו גרוע, מצד שני, בחיוך הזה שלה, בקול המתוק, עם השם חיבה.. הוא כבר לא היה בטוח בכלום. אחרי הרבה זמן של ניתוחי מצב ותכנונים הם נפגשו שוב, והפעם, זה לא היה שונה במיוחד. היא קצת חייכה יותר, והייתה עם קול חמוד יותר, והוא חשב שביצועיו רק הולכים וניהים גרועים יותר.

הם רק החליפו פה ושם אסאמאסים, פה ושם שיחות, ופה ושם פגישות, אבל בקושי ראה אותה. אולי היא באמת עסוקה, או שאולי זה סתם עוד תירוץ לא להפגש. בלילה, כשהוא שכב במיטה, כבר היה לה מקום קבוע, מצד ימין. הוא שכב תמיד מצד שמאל, ודמיין אותה ליידו, שם, אומרת לו את מה שרוצה לשמוע, והוא נוגע בה בדרך שבדיוק רוצה, והם ביחד, הם סוף כל סוף ביחד. הוא היה מאושר. לחברים הוא לא סיפר כלום, כי ידע שלא התלהבו ממישהי שעוד לא תקע, אז הוא רק התלהב בתוך עצמו. הוא היה מאושר כי ידע שאם הוא אוהב אותה כלכך, אין סיכוי שלא תרצה אותו. הוא רק הלך למקומות ותכנן איך גם היא תיהיה שם, ראה אותה ליידו, מחייכת, והם מתחבקים. היא לוחשת לו באוזן "אני אוהבת אותך", והם מתחבקים עוד יותר חזק. וזהו, זה עשה אותו מאושר.

הוא כבר היה בטוח בעצמו לגמרי, שאם יש כזאת אהבה אצלו, בטוח בטוח גם היא תרצה. אז הם נפגשו, והוא נישק אותה. הם התנשקו, והוא רק חשב לעצמו על זה שהוא לא מאמין, שסוף כל סוף, אחרי כל הדרך הזאת, הנה היא, איתו. הוא אמר לה עד כמה שאוהב אותה, והיא אמרה שגם אוהבת אותו, והיא באה לישון אצלו, בצד שתכנן בשבילה. הוא היה מאושר מאוד, אבל אחרי שבוע וקצת, משהו השתנה. פתאום גילה שמה שדמיין עליה, בכלל לא נכון ברובו. הוא גילה שכשהיא ישנה, יש לה פרצוף ממש מגעיל, וגילה שהיא לחוצה כל הזמן על העבודה. לאט לאט, הוא התחיל לשנוא אותה, ואחרי חודש הם נפרדו.

"אתה ממש אידיוט", אמר לו איזה חבר שלו אחרי שסיפור לו יוחי את הסיפור, "סוף סוף היא שלך, מה הבעיה פה? אתה לא אוהב אותה?". יוחי חשב לעצמו, ולא ידע מה לענות. "אחי," המשיך החבר, "אתה לא באמת אהבת אותה. אתה רצית אהבה, אז הפלת על מישהי", וצחק, "ולך תביא לנו בירה". יוחי הלך לדראגסור וחשב לעצמו. הוא חשב על דבר שקרה לו לפני שנים, כשהיה בכיתה ד'. ההורים שלו אמרו שהם לוקחים אותו בחופש הגדול לפריז והוא שמח מאוד, כי אף פעם לא היה בחו"ל. הוא חלם על פריז ביום ובלילה וכל הזמן שמע עליה רק דברים טובים וכבר חשב שיעבור לגור שם כשיהיה גדול, כי המקום הזה הוא גן עדן. בסוף, הגיע הזמן, הם נסעו לפריז. הוא ראה שזאת עיר נחמדה, אבל לא כמו שדמיין, והיה מדוכא חודשים, כי בעצם אהב דבר שלא קיים. וחשב שזה גם מה שקרה הפעם.

היום יוחי ממשיך לרצות אהבה, אבל למד לקח חשוב. אנשים לפעמים, אוהבים את האהבה עצמה יותר מאשר את האישה. יוחי חשב עליה וחשב על כל הסיפורים שהיו לו קודם, וגילה שבעצם לא אהב אף אחת בחיו, כי כשגילה באמת עם מי היה, גילה שלא באמת אוהב אותה. הוא אהב לאהוב אותה, ואהב להתאהב על ידיה, אבל לא אהב אותה - את האישה עצמה.

היום גם מסתובב לו יוחי ברחובות, ומחפש אהבה בכל סתר, כשלא יודע בכלל איך היא נראית, יודע רק את הכיוון.

אך היום כשיוחי נפגש עם מישהי, שיודע שלא מכיר טוב, וכנראה לא אוהב,

והם יושבים להם במקום עם נוף יפה, "אז אנחנו ממש מתאימים", היא אומרת לו וצוחקת צחוק ביישני ותמים כזה,

יוחי אומר לה שאולי היא תתאים יותר לחבר אחד שלו, אחד מהחבר'ה, ונותן לה את המספר.

הרי סך הכל, הם שניהם רוצים את אותו דבר.

~הולדר,

הביטוי "רומנטיקה היסטורית", פועלת לשני הכיוונים.